|
שלום לכולם.
בעקבות התפשטות נגיף הקורונה נסגרו בתי הספר בכל העולם. ב-13 במרץ 2020 נסגרו בתי הספר גם במערכת החינוך הישראלית, יומיים לאחר מכן הוחלט גם על סגירת גני-הילדים, מעונות היום ומסגרות החינוך המיוחד. סגירת מוסדות החינוך גרמה למעבר ללמידה מקוונת, שחשפה והעצימה את אי השוויון הגדול הקיים במערכת החינוך בין תלמידים על בסיס לאומי, מעמדי ואתני, מאות אלפי תלמידים, בעיקר מהאוכלוסייה הערבית, החרדית, תלמידים ממשפחות מבקשי מקלט וממעמד חברתי וכלכלי נמוך שאין ברשותם מחשבים או טאבלטים ונגישות לתשתיות אינטרנט. תלמידים אלו הודרו מן הלמידה המקוונת. כשל זה בא לידי ביטוי גם בעיוורונם של נהלי החירום ללמידה מקוונת של משרד החינוך המניחים שלכל המשפחות יש נגישות לאמצעים המאפשרים למידה כזו. בתקופה זו נזנחו צרכיהן של קבוצות אחרות - תלמידי החינוך המיוחד, תלמידים ממשפחות מבקשי מקלט ותלמידים בסיכון.
תהליך קבלת ההחלטות, שבו לא השתתפו מנהלים, מורים, הורים ותלמידים, אופיין בעמימות, בלבול ומדיניות משתנה וסותרת. בתקופת הלמידה המקוונת נזנחו צרכיהם הבסיסים של עשרות אלפי תלמידים הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי כאשר מרבית מפעלי ההזנה הושבתו כמעט לחלוטין. סגירת מוסדות החינוך גם חושפת את הפער המגדרי ומעצימה אותו. נשים הן אלה שבדרך כלל מופקדות על מטלות משק הבית ובכלל זה גידולם וחינוכם של הילדים, ולכן נטל הלמידה מוטל באופן לא מידתי על נשים. את תקופת המשבר ניצל האוצר לקיצוצי כוח אדם דרסטיים בסגל המינהלי במוסדות להשכלה גבוהה וללחץ על עובדי ההוראה במערכת החינוך לעבוד ללא תגמול כספי.
|
