דוד שיץ נולד בברלין בשנת 1941 לאם יהודיה למחצה ולאב נוצרי שניהל עימה רומן מחוץ לנישואים – בספרו האוטוביוגרפי ״לב האבטיח״ שיץ ציין באירוניה מרירה שהתנאים והנסיבות שאליהם נולד לא היו אידיאליים במיוחד. אל הספרות הישראלית פרץ בשנת 1978, אז פרסם את הרומן הראשון שלו ״העשב והחול״. הרומן תיאר את חיי משפחתו היהודית-נוצרית באירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים, ואת חייו כנער יתום בפנימייה בישראל בשנות החמישים. הספר זכה להצלחה רבה ושיץ סומן כאחד הסופרים המבטיחים בספרות הישראלית. והוא אכן היה לסופר אהוב ומוכר בישראל עד סוף שנות התשעים, אז חלה במחלה דמנטית ונשכח. ויחד עם זאת, לאורך עשרים השנה שבהם פרסם את יצירתו שיץ לא הצליח להכנס אל הקנון – הוא היה סופר שספריו נמכרים, מתורגמים ונכתבות עליהם ביקורות, לעיתים משבחות ולעיתים משבחות פחות, אך גם סופר שלא זכה לקבל פרסים מרכזיים, נדד מהוצאה להוצאה ומעורך לעורך, ונחקר מעט מאוד באקדמיה.
ספר זה מבקש להעלות מתהום הנשייה את יצירתו המפוארת וטורדת המנוחה של שיץ, יצירה שהיא תמהיל מכשף של ישראליות וגרמניות. הספר חוקר את הקשר שבין הביוגרפיה הייחודית והמטלטלת של שיץ ובין האופנים השונים שבהם היא מבוטאת ביצירתו. הספר מיועד למי שמתגעגע אל יצירתו עזת-המבע ולמי שרוצה לחשוב דרכה על סוגיות מודחקות, מסעירות וכואבות בחברה הישראלית שרלוונטיות לחיינו כיום, כמו היחס אל הפליטים מאירופה ומארצות ערב שהגיעו למדינת ישראל בשנות הקמתה, המתחים העדתיים, הלאומיים והמיניים שמאפיינים את החברה הישראלית ופוצעים אותה, והשפעתה של הנצרות ושל דמותו של ישו על הדמיון הישראלי.