קהילת סוצ’בה – חיי תרבות ורוח בקהילה

היישוב היהודי בעיר החל עם התיישבות סוחרים יהודיים מגאליציה והונגריה בראשית המאה ה – 15, בעקבות הזמנת נסיך מולדובה, אלכסנדרו סֶל בּוּן.
לעיר הייתה חשיבות רמה בחיי המסחר כיוון שהיא היוותה מעבר לסחורות מגאליציה והונגריה לנמלי הדנובה והים השחור.
יהודים שברחו מרוסיה ומהמדינות הסמוכות מאימת פרעות 1648 הגיעו בין השאר לאזור רומניה דהיום ובכלל זה לסוצ’אבה, והביאו עימם את השפה היידישאית.
קהילה יהודית מאורגנת החלה להתפתח בראשית המאה ה – 18 בראשות רב שמונה בעידוד הנסיך אנטיוך קנטמיר שאישר ליהודים להתיישב בעיר.

עד שלטון בית הבסבורג ב – 1755 לא היו גזרות נגד היהודים. אבל, ב – 1782 גורשו 31 משפחות יהודיות שמנו 90 נפשות מתוך 50 המשפחות ו-203 הנפשות שחיו אז בעיר בעקבות הוראת הגנרל אנזנברג לגרש את כל היהודים שהגיעו לבוקובינה החל מ – 1769 ולא שילמו מס שנתי לשלטונות.
ב – 1802 נסגרו כל מפעלי ייצור המשקאות החריפים של היהודים משום שהצלחתם פגעה במפעלים הנוצריים המקבילים, כשהתואנה הייתה שליהודים לא היו האישורים הנדרשים להפעלת המפעלים. הגזרה פגעה קשות בקהילה היהודית שרוב חבריה התפרנסו מייצור ושיווק משקאות חריפים. ובנוסף גם הוטלו מיסים כבדים על יהודי בוקובינה.

לאחר אביב העמים ב – 1848 קיבלו עמים רבים עצמאות מכובשיהם, והיהודים קיבלו שוויון זכויות.

היחס החיובי ליהודים גבר ביתר שאת החל מ – 1867 עם שלטונו של פרנץ ג’וזף הראשון, קיסר אוסטרו-הונגריה, שנשאר בתודעה העולמית כאוהד היהודים, והקהילה היהודית שגשגה והתפתחה במהירות.

ב – 1880 מנתה הקהילה היהודית בסוצ’אבה 3,750 נפשות מתוך 10,104 תושבים (37.1%). באותה התקופה רוב בתי מרכז העיר היו בבעלות יהודית, ושם אחד הרחובות הראשיים היה “הרחוב היהודי” – שם שנשמר בפי התושבים עד גירוש היהודים ב – 1941.

בשנת 1914 הגיע מספר היהודים לשיא של 8,000 נפשות, וב – 1930 מספר התושבים היהודיים היה 3,522 שהיוו כחמישית (!) מהאוכלוסייה הכללית.

השלטון הרומני שלאחר מלחמת העולם הראשונה היה אנטישמי, אך בעקבות חוזה ורסאיי נכפה על רומניה משטר דמוקרטי והרומנים נאלצו לכבד את זכויות היהודים.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, פרצה החוצה האנטישמיות שרווחה בציבור ובשלטון והחלה הסתה אנטי יהודית וגזרות ורדיפות שהוחמרו כל הזמן.
הגזרות הקשות גרמו שרבים ירצו לעלות לארץ, אך כיוון שהוגבל מספר אישורי העלייה שהעניק שלטון המנדט הבריטי, רבים לא הצליחו לעלות.
בזמן מלחה”ע השנייה הגיעה רדיפת היהודים לשיא והתרבו הרציחות.
ב – 08.10.1941 הוקם גטו, ובשלושת הימים שאחריו גורשו כל יהודי סוצ’אבה ובאלצ’יאנה הקרובה לטרנסניסטריה.

בסוצ’אבה כיהנו ופעלו רבנים חשובים, ביניהם נמנים: הרב שלום מוסקוביץ’ שהיה הרב בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 והתפרסם כ’האדמו”ר משוץ’ או “הרבי משוץ” ובערוב ימיו היה הרבי משוץ-לונדון, הרב משה חיים לאו (אביו של הרב ישראל מאיר לאו), הרב משולם ראטה והרב זאב הלוי טירנואר (חותנו של רבי לייפר – האדמו”ר מנדבורנה-צפת ובן ר’ דוד מבאניה) שכיהנו כרבני העיר. כמו כן, ניתן למנות את אדמו”רי החצר החסידית שוץ-ויז’ניץ: רבי משה הגר (נכדו של הרבי מנחם מנדל הגר שייסד את חסידות ויז’ניץ) ובנו רבי חיים שהנהיג את החצר אחריו, כשמרכז פעילותם היה בבית הכנסת, ‘גמילות חסדים’.
מרים-חיה, בתו של ר’ מאיר מפרמישלאן שקיבלה בירושה מאביה את מקלו, חיה בעיר והייתה ידועה כבעלת מופת בזכות עצמה. היא ביקשה שלאחר מותה יניחו את המקל של אביה בקברה להגנה על העיר, ובמלחמת העולם הראשונה כל העיירות בסביבה נשרפו למעט סוצ’אבה שנותרה שלמה.
מעל קברה הוקם אוהל מפואר בבית העלמין הישן שהיה עוד פעיל אז.
בנוסף, נולד בעיר הרב, יהודה מאיר שפירא (בן דודו של הרב משה חיים לאו).

לאחר השואה, מספר התושבים היהודים הגיע ל-6,000 בעקבות חזרתם של יהודים לעיר והגעתם של אחרים שגרו במקומות אחרים לפני המלחמה כמו מצפון בוקובינה ומצ’רנוביץ.
בשלטון הקומוניסטי’ הקומוניסטים לא רדפו את הדת ואת הציונות עד ל – 1949.
כך יכול היה ארגון הג’וינט לעזור בשיפוץ בית הכנסת הגדול בנוסף לשיפוץ בית העלמין ועזרה במזון ולבוש, וכך יכולה הייתה להתקיים פעילות ציונית ורבים עלו לארץ.

לאחר הקמת המדינה נפתחו שערי רומניה ורובם ככולם של יהודי העיר הגישו בקשות עלייה לישראל למעט חלק מתומכי המשטר הקומוניסטי החדש.

בחודש מרץ 1949, אסרו השלטונות את הפעילות הציונית.
למרות זאת, היו גלי עלייה בנקודות זמן בהן התירו השלטונות לעלות כמו בתחילת שנות ה – 50, במהלך שנות ה – 70 וגם בשנות ה – 80.

בסוף שנות ה-70 היו 600–700 יהודים בעיר והיום הם מונים עשרות בודדות.

היו יהודים לא מעטים מסוצ’בה שהיגרו למדינות נוספות במערב אירופה ולצפון אמריקה.

עשרה בתי כנסת פעלו בסוצ’אבה:
הראשון הוא בית הכנסת הגדול שהוקם במאה ה – 18 ונשרף ב – 1771 .
היום עומד על תילו רק “בית הכנסת גמילות חסדים” שהיה השני שהוקם ב – 1870 ומבית הכנסת הגדול נותרו רק קירות.

3 בתי קברות יהודים ידועים בסוצ’אבה: בית העלמין העתיק הוקם כבר בראשית המאה ה-14 על פי כתובות על המצבות העתיקות. בית העלמין הישן לא נצא בשימוש מסוף המאה ה – 19 והיהודים קברו את מתיהם בבית העלמין החדש יותר שהוקם ב – 1892.

(* מקור: ויקיפדיה)

קהילת יוצאי סוצ’בה בארץ היא פעילה וגדולה ואף פתחה אתר – בו תוכלו למצוא מידע רב נוסף.

לכניסה לאתר – לחצו כאן !