מהו המסלול האקדמי המתאים לצעיר חולמני-אך-נחוש, המתמודד כמעט עם כל אירוע דחק
המתואר בספר של פסיכופתולוגיה התפתחותית? בשני העשורים הראשונים לחיי הייתי משוכנע
שאהיה משפטן ואלחם בעבור הצדק. אבל "צדק" – כך למדתי -- הוא מושג חמקמק,
בעוד שסבל – בעיקר נפשי – הצטייר לי כמצב שהכרחי לבערו. בגיל 22, התחלתי את לימודי
במחלקה למדעי ההתנהגות כאן באוניברסיטה. חמוש ברקע בלתי פורמלי בפילוסופיה, לוגיקה,
וספרות, חוויתי כטבעי את השילוב בין מדעי הרוח ומדעים כמותיים. במקביל, שימשתי
כמדריך חברתי במשרה מלאה במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. בתקופה זו וביצעתי מחקר בהנחיית
פרופ' ניצה ינאי, אשר התחקה אחרי החוויות הרגשיות של מדריכים במרכז לבריאות הנפש
על רקע המפגש הראשוני שלהם עם פסיכופתולוגיה, המחקר פורסם כמאמר בכתב-עת בינלאומי
בתחום האתנוגרפיה.
בחרתי להמשיך את לימודי
בפסיכולוגיה קלינית באב"ג. עבודת ה-מ.א. שלי, שהורחבה לדוקטורט, הושפעה מאוד מ-"תיאורית
הסליל הכפול" של פרופ' סידני בלאט מ-
YALE
, לפיה שתי תכונות --- תלותיות
וביקורת עצמית – מהוות גורם פגיעות חמור לדיכאון והפרעות נלוות. ממצאי, אשר התמקדו
במצוקה רגשית בקרב מתבגרים, אתגרו תאוריה זו: ביקורת עצמית אכן הובילה לדיכאון
וחרדה, בעוד שתלותיות הצטיירה כגורם מורכב, הכולל מרכיבים של פגיעות וחוסן. במקביל
למחקרי, השתלמתי בסטטיסטיקה באוניברסיטאות אסקס באנגליה ומישיגן באן-ארבור
בארה"ב, והתמחיתי בפסיכולוגיה קלינית במרכז לבריאות הנפש
"שלוותא".
עם סיום הדוקטורט (1999), הצטרפתי לסגל של המחלקה
לפסיכולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, ואז נסעתי להכשרת פוסט-דוקטורט אצל בלאט
(2000-2002
(
. ב-
YALE
המשכתי לחקור את הבסיס האישיותי של דיכאון ולהשתלם
במודלים סטטיסטיים מורכבים. בין השנים 2002-2004 שימשתי כחבר סגל במחלקה
לפסיכיאטריה ב-
YALE
, שם גם השלמתי את התמחותי הקלינית. בסוף שנת
2004 חזרתי לאב"ג והצטרפתי לסגל של המחלקה למדעי ההתנהגות. כאשר מחלקה זו
התפצלה (למצער), הצטרפתי למחלקה לפסיכולוגיה. בעשור האחרון אני מוסיף לחקור תהליכים
של ביקורת רעילה באישיות, ביחסים בינאישיים, ובמבנה החברתי, ובהשפעה של תהליכים
אלה על בריאות וחולי נפשיים (דיכאון אבדני, חרדה, הפרעות אכילה) וגופניים (כאב,
אינסומניה, סימפטומים גופניים בלתי מוסברים). ספרי הראשון, אשר עסק בנושא זה,
הוקדש למורי האהוב סידני בלאט אשר הלך לעולמו כמה חודשים לפני פרסום הספר. בנוסף,
אני חוקר חוסן נפשי לנוכח מצבי דחק כרוניים, ומפתח תיאורית-על של פסיכותרפיה
אינטגרטיבית.
מאז שחזרתי לאב"ג, זכיתי לשתף פעולה עם עמיתים נהדרים. חבריי ואני הקמנו
מגמה לפסיכולוגיה קלינית שראוי להתפאר בה, חינכנו דור של קלינאים-חוקרים, והשפענו
בדרכים רבות ומגוונות על הפסיכולוגיה הפרופסיונלית בארץ. אולם גאוותי הגדולה ביותר
היא על תלמידי/ות המחקר (בעיקר נשים) שצמחו במעבדת המחקר שלי, ואשר השלימו – רובן
ככולן – דוקטורט והתמחות בפסיכולוגיה קלינית. דרכם/ן אני יכול "לחיות
מחדש" את תשעת השנים המופלאות שלי באב"ג, שאפשרו את כל השאר.
פרופ' גולן שחר הינו מרצה במחלקה לפסיכולוגיה.