ידעתי בוודאות שאני רוצה ללמוד ביולוגיה עוד בהיותי בבית הספר היסודי. מוזר, לא? אבל עובדה. תמיד הלכתי שבי אחר התפתחותם ופריחתם של הצמחים בגינת ביתם של הורי ובמרחבים הסמוכים, עטורי צבעונים, פרגים, תורמוסים, ציפורניות למיניהם ועוד. עקבתי בשקיקה אחר הצבעים, הצורות, בעלי החיים הנוגסים בצמחים ונהנים מהצוף והאבקה, ואחר השינויים שחלו במרחב ובזמן. אז לא הכרתי מושגים כמו אקולוגיה, שונות מרחבית ועיתית, מגוון ביולוגי ושרותי מערכת אקולוגיים. היום, במקום שהתאהבתי לראשונה בטבע, אין צבעונים וגם לא סביונים. את מקומם תפסו בתים ענקיים, צמודים זה לזה, כאשר אלה המשתכנים בהם לא יודעים כלל מה היה שם רק לפני חמישים שנה.
למדתי ביולוגיה עם התמחות לאקולוגיה במסגרת שלושת התארים שלי באוניברסיטה העברית. מחקרי מאז ועד היום מתמקדים בדינמיקה של מערכות אקולוגיות באזורי אקלים ים-תיכוניים וצחיחים, תוך התייחסות לתגובות של מערכות אקולוגיות להפרעות (disturbances) ולשינויים סביבתיים טבעיים. מחקרי העיקריים בתחום ההפרעות כוללים: לימוד השפעת שריפות על קרקע, צומח וצמחיה, השפעות שינויי אקלים על מערכות אקולוגיות, השפעת תנועת כלי רכב על הקרקע, רעיית בעלי חיים כממשק משמר טבע, השפעת קיטוע (fragmentation) של שטחים טבעיים כתוצאה מעיבוד חקלאי או סלילת תשתיות על צומח וצמחיה, וחקר מינים פולשים באזור הים-תיכוני ובארץ ישראל. מחקרי מתמודדים עם שאלות תאורטיות מגובות בעבודות שדה ומערכי ניסוי מורכבים לתיקוף התאוריות. אני גם עושה שימוש בטכנולוגיות מחקר מתקדמות לניתוח סדרות זמן בסקאלות של עשרות שנים, באופן מפורש במרחב ובעזרת סימולציות של מרחב וזמן. מעבר לעיסוק בשאלות אקולוגיות "טהורות", עסקתי בהיבטיהם הכלכליים של משאבי טבע והמגוון הביולוגי, כאמצעי לקבלת החלטות. ביצעתי כמה מחקרים יחד עם פרופ' ניר בקר על ההשלכות הכלכליות של פלישת מינים זרים, כמו השיטה הכחלחלה, למערכות אקולוגיות, על משמעותם של לחצי רעיה שונים על שירותי המערכות האקולוגיות (Ecosystem services) והערכות כלכליות של ממשק דיונות בחופי ישראל למטרות שימור טבע. במשך כל הקריירה האקדמית שלי הקפדתי לפתח צדדים יישומיים לעבודתי האקדמית ולפתח כלי מדידה בעלי פוטנציאל שימושי למען שימור הטבע בישראל. בשנת 1997 זכיתי להכרה בינלאומית (Henry Ford European Conservation (National Award על עבודת שחזור נוף בחולות החוף שבגן הלאומי נחל אלכסנדר.
בשונה מאנשי האקדמיה בישראל, שעוסקים במלאכתם במשך כארבעים שנה באותו מוסד אקדמי, זכיתי (או שלא, הכל בעיני המתבונן) מתוקף הנסיבות המשפחתיות ומהבחירה האישית שלי לעבוד ולחקור בחמישה מוסדות אקדמיים בישראל: האוניברסיטה העברית, הטכניון ובמקביל באוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בר-אילן ולבסוף, מאז שנת 2000, באוניברסיטת בן גוריון בנגב. תחומי המחקר לא השתנו, רק התפאורות השתנו: המערכות האקולוגיות שבהן התבצעו מחקרי החליפו צורה וצבע.
זכיתי להעמיד דורות של סטודנטים ממשיכי דרכי. הנחיתי עד היום יותר מחמישים תלמידי מחקר ובתר דוקטורט, אשר פועלים כיום במכוני מחקר, ברשות הטבע והגנים, במגזר הציבורי ובמערכת החינוך הסביבתי. בנוסף, מילאתי שורה של תפקידים באקדמיה, ובהם ראש המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון בנגב, סגנית נשיא האגודה הגאוגרפית הישראלית, סיו"ר ויו"ר האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה ואחראית אקדמית של מכון ערבה ללימודי הסביבה. בשנת 2005 ייסדתי את "תחנת המחקר האקולוגי ארוך הטווח" של דיונות החוף בניצנים (LTER - Nizzanim), ומפעילה אותה מאז כחוקרת ראשית ובשיתוף עם חוקרים נוספים. כמו כן, ניהלתי במשך הקריירה מספר גדול של מחקרים במימון בינלאומי וקרנות מחקר יוקרתיות בישראל. זכיתי פעמיים בתואר המרצה הפקולטי הטוב ביותר ומעל הכל זכיתי להיות אם לשלושה ילדים צנועים ומוכשרים, ששמם הולך לפניהם.