חלפו להן 23 שנים מהיום שבו ראיתי אותה לראשונה ממתינה לי במבואה – רכזת הסטודנטים החדשה של המחלקה. אישה יפה ואסתטית, אבל יותר מכל בעלת חיוך ומבט החם שהופנו אלי וכבשו אותי מיד. החל מיום זה סיגלית הפכה לחברה קרובה, שידעה להכיל אותי יותר מכל אדם אחר, ותוך זמן קצר תפסה מקום מרכזי במחלקה. מן היחס החם והלבבי שהרעיפה כלפיי נהנו גם דורות רבים של תלמידי התואר הראשון והשני, בהם טיפלה במסירות. השילוב הנדיר בין ידע אודות תהליכים, תוכניות לימוד ונהלי האוניברסיטה, ובין לב אוהב ואוזן קשבת, זיכה את סיגלית בפרס רכזת סטודנטים מצטיינת. היא זכתה לאינספור מכתבי תודה וברכות מהסטודנטים, אשר הצביעו על האינטליגנציה הארגונית והרגשית הגבוהה שלה. הגישה הפרקטית והאנושית שלה עיצבה את פניה של המחלקה לגיאוגרפיה בשני העשורים האחרונים. 

 

לצערי, סיגלית נפטרה בשל כשל פתאומי במערכת הלב והריאות. הלווייתה התקיימה ימים ספורים לפני ערב חג הפסח. המוני סטודנטים ובוגרים הגיעו מכל רחבי הארץ כדי לחלוק לה כבוד אחרון ולהיפרד ממנה, והצטרפו למשפחתה ולחבריה הכואבים ולסגל המחלקה ההמום. היא השאירה אחריה הורים, בעל אוהב, שלושה בנים מסורים ושתי נכדות מתוקות, וכן את אחותה התאומה וחברת הנפש שלה, איריס, מזכירת שירותי הוראה במחלקה להנדסת תעשייה וניהול.

 

אני יודעת שגם עבור רבים אחרים סיגלית הייתה חברה טובה, משענת תומכת חיובית שיודעת גם להצביע על הדרוש תיקון ולסייע בהשגתו. אני כואבת את חסרונם של חיוכה, של יכולת ההכלה הגבוהה שלה ושמחת החיים התמידית.

 

יהי זכרה ברוך.