קצת כמו 'הסיפור שאינו נגמר', גם המסע המחקרי שלי התחיל עם ספר מיסתורי אחד. זה היה בסביבות שנת 2010. הייתי לקראת סיום מחקר הדוקטורט שלי על ההשכלה היהודית, כשקיבלתי לידי ספר קצר, בן 32 עמודים, שכותרתו 'גבולות ארץ'. הספר הופיע במקור בסביבות שנת 1800 והוא מיוחס לאברהם בן אליהו מוילנה, בנו ותלמידו של הגאון מוילנה וחכם תורני נודע בפני עצמו. לא היה שום דבר יוצא דופן בשער הספר – הוא נראה כמו אינספור ספרים עבריים אחרים בני הזמן, הכתובים בעברית מליצית ועמוסים בהרמזים מקראיים ובהפניות לספרות תורנית. בדרך כלל, אנחנו נוהגים לחשוב על הספרים האלו ועל המחברים שלהם כמנותקים לחלוטין מהעולם הנוצרי הסובב אותם. ואמנם, 'גבולות ארץ' נתפס במחקר כחיבור יהודי-מסורתי, שעוסק בקורות היהודים בתפוצות, וכחיבור שאין לו דבר עם ספרות הנאורות האירופית של זמנו. אבל כשהתחלתי לקרוא בספר, נדהמתי לגלות שלפני מונח—לא חיבור תורני מקורי—אלא תרגום עברי, ראשון מסוגו, לטקסט של גדול חוקרי הטבע במאה השמונה-עשרה, ז'ורז' לואי לקרלק דה בופון. בשום מקום לא נכתב בספר שמדובר בתרגום של טקסט אחר. למעשה, המתרגם העברי עשה כל מאמץ להפוך את ספרו של בופון – שנודע כהוגה נאורות רדיקלי ואף נחשד באתאיזם– לטקסט בעל חזות יהודית-מסורתית מובהקת. ובכל זאת, לא היה שום ספק שמדובר בתרגום, או במה שהיום היינו מכנים – פלגיאט.
התגלית הזו אתגרה את כל מה שחשבתי שאני יודעת על הקשר בין מסורת למודרניות ובין אמונה למדע. העובדה שחכם תורני בסדר הגודל של אברהם בן אליהו לא היסס להשתמש בחיבורו של הוגה נאורות צרפתי-נוצרי כבופון, הגם שמבלי להתוודות על כך, הציתה את הסקרנות שלי. גם העובדה שנדרשו מעל מאתיים שנים עד לחשיפת "התרמית" הזו הטרידה אותי; כיצד יתכן שחוקרים רבים כל כך קראו את הספר והתעקשו לראות בו טקסט יהודי-מסורתי, שאין לו כל קשר למחשבה הלא-יהודית בת הזמן? הגילוי הבהיר לי עד כמה הדעות הקדומות והציפיות המחקריות שלנו קובעות מראש את הדרך שבה אנחנו מבינים וקוראים טקסטים מהעבר.
החלטתי להקדיש את המשך המחקר שלי לתופעה, ובשנים שחלפו גיליתי קשת רחבה של תרגומים בעברית וביידיש שראו אור בין ראשית המאה השש-עשרה לסוף המאה השמונה-עשרה. כפי שאפשר לשער, מדובר בעבודה בלשית לא פשוטה; מתרגמים רבים הסוו את חיבוריהם כיצירות יהודיות 'כשרות', וגם מי שבכל זאת ציינו שמדובר בתרגום לא נתנו, לעתים קרובות, פרטים על אודות המקור. לעתים קרובות אני נשאלת איך אני מתגברת על האתגר המתודולוגי הזה, כלומר – איך אני מזהה את התרגומים ואת חיבורי המקור שלהם? התשובה, לצערי, לא מאד מתוחכמת; צריך לקרוא כמה שיותר טקסטים 'יהודיים' וכמה שיותר טקסטים 'נוצריים'. למרבה המזל, כיום, אני לא צריכה לעשות את כל זה לבדי. מזה כשנתיים שאני עובדת עם קבוצה של חוקרות וחוקרים מוכשרים על פרוייקט מחקר, שמטרתו להתחקות אחר עקבותיהם הלא-נודעות של חיבורים לא-יהודיים בספרות היהודית בעת החדשה המוקדמת. ביחד, אנחנו חושפים אט אט עולם כמוס של מגעים מפתיעים בין יהודים לבין נוצרים, שהתקיימו על ספו של העידן המודרני.