פינות סמויות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פינות סמויות

פינות סמויות

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

אין עיר ששלל מכמניה גלויים לכל ואפילו אם אינם בגדר נסתרים. בדומה לאמירתו של איטאלו קאלווינו בספרו 'הערים הסמויות מעין' – "אין אתה מתענג על שבע או שבעים ושבע פליאותיה של עיר, כי אם על התשובה שעיר זו משיבה לשאלה שלך". אם עתותיו בידיו ונפשו חפצה, יעדיף האדם לבקר תחילה במקומות הידועים, הגלויים והמפורסמים של עירו וככל שמתרבים עתותיו הוא נוהה גם אחרי הסמוי שבנופיה. אלה הן פינות המוכרות בדרך כלל רק למתגוררים בסמוך להן. לרובנו הן אינן מוכרות.
הספר עוסק ברובד הסמוי של העיר תל אביב-יפו הכולל נכסי נוף בנויים, עכשוויים והיסטוריים וארכיאולוגיים, נכסי נוף של דת ושל תרבות, של בתי תפילה ובתי קבורה ובתי נכות ופסלים עלומים וציורי רחוב ומשארי מנהגים ומשארי מורשת, נכסי נוף של תשתיות ותעשיה, מגדלים ודרכים ומפעלים ובתי מלאכה, נכסי נוף של טבע מקורי ושל טבע מתוכנן, של נחלים וגנים ושמורות ובריכות ושדירות. ומרביתם אינו גלוי. נהפוך הוא. את מרביתם יש לתור ולחפש. ולפיכך, הספר הזה הוא ספר של עירוניות, ספר של סקרנות, ספר של שוטטות, ספר של ישן וחדש, ספר של פעם ושל היום, ספר לאלה המכירים יותר וספר לאלה המכירים פחות, ספר של וספר על חלק מפינותיה הסמויות מעין של תל אביב יפו.
הספר כולל מאה וחמש פינות סמויות שכאלה הפזורות בכל תשעה רובעי העיר. שפע נסתר לכל המתעניינים במכמניה של תל אביב. תרומה לידע, לנפש, ולתרבות של כל החפצים לשוטט בה ושל כל החפצים למצוא בה "תגליות" שאינן מוכרות. טיול עומק אמיתי. תיאור הפינות כולל מידע רקע, מיקום ומהות, ושזורה בכולן נימה אישית וצילומים מקוריים ולעיתים גם חיבור לפיוט לשירה ולפרוזה. אהבה לעיר ולמכמניה.

פרק ראשון

פינה ראשונה — כאן נולדתי

יש פינות הסמויות מהעין, יש פינות גלויות הסמויות מהתודעה, ויש פינות הסמויות גם מהעין וגם מהתודעה.

נולדתי בפינה גלויה, ברחוב יהודה הלוי 9, בבניין שקומתו הראשונה נראית כהיכל יווני, והתפקודים הרבים שחווה הבניין במהלך תשעים ושש שנותיו הוציאו אותו מתודעתם של הרבים. בעצם כאן החל הכול, כאן תחילת חיי, לכן בחרתי בו כפינה ראשונה בספר.

בית החולים פרויד כיום.

השלט המנציח את "בית מזרחי".

שנת 1924. שמעון מזרחי, מנהל בנק ברקליס, סבו של עו"ד שמעון מזרחי, האיש שהיה יו"ר מכבי תל אביב בכדורסל, בנה את ביתו הפרטי בסגנון אקלקטי כאן, ברחוב יהודה הלוי. ארבע שנים לאחר מכן, לאחר מותו של שמעון הסבא, נוספה לבית קומה שנייה, שונה לחלוטין בסגנון בנייתה — בית חולים פרטי לנשים ויולדות שהקים ד"ר יצחק פרויד. כפי שכתוב במודעת הפתיחה, ההרשמה ללידה נעשתה בדירתו הפרטית של הדוקטור, שבעברו היה מנתח בצבא האדום ורופא מיילד בקובנה. מידע על בית החולים מצוי בכתבתה של תקוה וינשטוק [מעריב 1955]. בית החולים פרויד היה בית החולים הפרטי הגדול ביותר בתל אביב של אותם הימים ומאוד באופנה. ד"ר פרויד שימש כל השנים רופא ראשי, ואשתו ניהלה את המשק. במקום עבדו יותר מעשרים רופאים, והם סייעו בלידתם של כמה עשרות תינוקות בחודש. זה היה בית יולדות עם אווירה של בית, רחוק מאוד ממותרות אבל מצטיין בטיפול אינדיווידואלי. מחיריו היו סבירים.

מתוך אלבום ילדותי.

אני נולדתי בו בראשית שנת 1948. באותה עת התגוררו הוריי בשכונת שפירא שבדרום העיר, והיה נוח להם להגיע למקום. שלושה חודשים לאחר שנולדתי היה האזור נתון להפגזה חזקה של ערביי יפו, וכוחות האצ"ל תפסו את הבניין. המקום המשיך לתפקד כבית חולים צבאי ובה בעת שימש מפקדה לארגון הלוחם.

מודעת הפתיחה של בית החולים פרויד 23.12.1927.

ביוני 1948 נפתח בית החולים מחדש ליולדות. המדינה החדשה סבלה מקשיים כלכליים, ומספר הלידות ירד. הרבה בתי חולים מודרניים נפתחו בעיר. חברות קופת חולים לא באו לפרויד. נשות הפועלים המבוססים והמעמד הבינוני עברו להדסה. ד"ר פרויד ניסה לשפר את מצבו הכלכלי של בית החולים ונשא ונתן עם קופת חולים ועוד מוסדות רפואיים אחרים, אך ללא הועיל. בלב כבד הוא החליט לסגור את מפעל החיים שבא קיצו. בית החולים נסגר בפברואר 1955. מאז שימש המבנה לצרכים אחרים.

שלט זיכרון ליד גדר הרחוב של בית החולים.

לפני סגירתו של בית החולים הושכר המבנה לרשת אורט, שהתכוונה להקים שם משרדים ואולי גם בית ספר. זה לא קרה. את הבניין קיבל הביטוח הלאומי והקים בו משרדים. זמן כלשהו פעל שם גם סניף של מלב"ן.

בשנת 2015 עבר המבנה שיפוץ פנימי, ומאז הוא משמש בית ועד מנהלי של בנק לאומי. פנימיותו כולה משרדים, חיצוניותו — כבעבר — היכל יווני. הוא לא נכלל ברשימת המבנים לשימור של עיריית תל אביב, ואפילו העובדה שנולדו בו יותר מ-35,000 תינוקות אינה עומדת לזכותו.

מודעת הפתיחה המחודשת של בית החולים, יוני 1948.

הבניין נמצא בסמוך לשרידי ראינוע עדן. סביבו בתים רבים לשימור, בתים משופצים ובתים שממתינים לשיפוץ. כולם בצידו המערבי של הרחוב הנקרא על שם רבי יהודה הלוי. תחילתו בשכונת נווה צדק וסופו בפינה של רחוב אבן גבירול, המשכיות של גדולי הפייטנים של יהדות ספרד. הרחוב הוא אחד מחמשת הרחובות הראשונים של העיר. ואני, בר מזל שכמוני, זכיתי להיוולד בייחוס גאוגרפי שכזה.

עוד על הספר

פינות סמויות אלי שטרן

פינה ראשונה — כאן נולדתי

יש פינות הסמויות מהעין, יש פינות גלויות הסמויות מהתודעה, ויש פינות הסמויות גם מהעין וגם מהתודעה.

נולדתי בפינה גלויה, ברחוב יהודה הלוי 9, בבניין שקומתו הראשונה נראית כהיכל יווני, והתפקודים הרבים שחווה הבניין במהלך תשעים ושש שנותיו הוציאו אותו מתודעתם של הרבים. בעצם כאן החל הכול, כאן תחילת חיי, לכן בחרתי בו כפינה ראשונה בספר.

בית החולים פרויד כיום.

השלט המנציח את "בית מזרחי".

שנת 1924. שמעון מזרחי, מנהל בנק ברקליס, סבו של עו"ד שמעון מזרחי, האיש שהיה יו"ר מכבי תל אביב בכדורסל, בנה את ביתו הפרטי בסגנון אקלקטי כאן, ברחוב יהודה הלוי. ארבע שנים לאחר מכן, לאחר מותו של שמעון הסבא, נוספה לבית קומה שנייה, שונה לחלוטין בסגנון בנייתה — בית חולים פרטי לנשים ויולדות שהקים ד"ר יצחק פרויד. כפי שכתוב במודעת הפתיחה, ההרשמה ללידה נעשתה בדירתו הפרטית של הדוקטור, שבעברו היה מנתח בצבא האדום ורופא מיילד בקובנה. מידע על בית החולים מצוי בכתבתה של תקוה וינשטוק [מעריב 1955]. בית החולים פרויד היה בית החולים הפרטי הגדול ביותר בתל אביב של אותם הימים ומאוד באופנה. ד"ר פרויד שימש כל השנים רופא ראשי, ואשתו ניהלה את המשק. במקום עבדו יותר מעשרים רופאים, והם סייעו בלידתם של כמה עשרות תינוקות בחודש. זה היה בית יולדות עם אווירה של בית, רחוק מאוד ממותרות אבל מצטיין בטיפול אינדיווידואלי. מחיריו היו סבירים.

מתוך אלבום ילדותי.

אני נולדתי בו בראשית שנת 1948. באותה עת התגוררו הוריי בשכונת שפירא שבדרום העיר, והיה נוח להם להגיע למקום. שלושה חודשים לאחר שנולדתי היה האזור נתון להפגזה חזקה של ערביי יפו, וכוחות האצ"ל תפסו את הבניין. המקום המשיך לתפקד כבית חולים צבאי ובה בעת שימש מפקדה לארגון הלוחם.

מודעת הפתיחה של בית החולים פרויד 23.12.1927.

ביוני 1948 נפתח בית החולים מחדש ליולדות. המדינה החדשה סבלה מקשיים כלכליים, ומספר הלידות ירד. הרבה בתי חולים מודרניים נפתחו בעיר. חברות קופת חולים לא באו לפרויד. נשות הפועלים המבוססים והמעמד הבינוני עברו להדסה. ד"ר פרויד ניסה לשפר את מצבו הכלכלי של בית החולים ונשא ונתן עם קופת חולים ועוד מוסדות רפואיים אחרים, אך ללא הועיל. בלב כבד הוא החליט לסגור את מפעל החיים שבא קיצו. בית החולים נסגר בפברואר 1955. מאז שימש המבנה לצרכים אחרים.

שלט זיכרון ליד גדר הרחוב של בית החולים.

לפני סגירתו של בית החולים הושכר המבנה לרשת אורט, שהתכוונה להקים שם משרדים ואולי גם בית ספר. זה לא קרה. את הבניין קיבל הביטוח הלאומי והקים בו משרדים. זמן כלשהו פעל שם גם סניף של מלב"ן.

בשנת 2015 עבר המבנה שיפוץ פנימי, ומאז הוא משמש בית ועד מנהלי של בנק לאומי. פנימיותו כולה משרדים, חיצוניותו — כבעבר — היכל יווני. הוא לא נכלל ברשימת המבנים לשימור של עיריית תל אביב, ואפילו העובדה שנולדו בו יותר מ-35,000 תינוקות אינה עומדת לזכותו.

מודעת הפתיחה המחודשת של בית החולים, יוני 1948.

הבניין נמצא בסמוך לשרידי ראינוע עדן. סביבו בתים רבים לשימור, בתים משופצים ובתים שממתינים לשיפוץ. כולם בצידו המערבי של הרחוב הנקרא על שם רבי יהודה הלוי. תחילתו בשכונת נווה צדק וסופו בפינה של רחוב אבן גבירול, המשכיות של גדולי הפייטנים של יהדות ספרד. הרחוב הוא אחד מחמשת הרחובות הראשונים של העיר. ואני, בר מזל שכמוני, זכיתי להיוולד בייחוס גאוגרפי שכזה.