קבורת חמור בן 4000 שנה התגלתה ביבנה
"וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ" (שמות יג, 13)
בחפירת הענק של רשות העתיקות ביבנה מזרח התגלתה קבורת חמור שגילה כמעט 4000 שנים.
בחפירה, המתנהלת לפני הרחבת העיר, ביוזמת רשות מקרקעי ישראל ובשיתוף עם עיריית יבנה, נחשפו שרידים החל מן התקופה הכלקוליתית (כ-6000 שנה לפני זמננו) ועד לתקופה האיסלמית הקדומה (המאות הז'-י' לספירה). באחד משטחי החפירה, הנחפר בשיתוף פעולה בין רשות העתיקות למחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, התגלה מכלול כבשני קרמיקה המתוארך לתקופת הברונזה התיכונה (כ-4000 שנה לפני זמננו). בתוך אחד הכבשנים נחשפה קבורת חמור.
לדברי דניאל ורגה ופבלו בצר, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, קבורת החמור התגלתה בחלקו הצפוני והצר של כבשן גדול לצריפת כלי חרס. החמור נקבר בתוך הכבשן,
לאחר שהוא יצא מכלל שימוש, בתנוחה מכווצת כשרגליו הקדמיות מקופלות מתחת לבטנו ולפניהן מונחות רגליו האחוריות כשהן צמודות לדופן הכבשן. הוא הונח כשהוא שוכב על צידו הימני וראשו הונח על דופן הכבשן המזרחית כשהוא מוגבה משאר הגוף ופונה לכיוון דרום. מסביב לראש, מעליו ומתחתיו, הונחו חלוקי נחל קטנים רבים.
על פי פרופ' גונר להמן, רויטל גולדינג-מאיר ובת-עמי נוימאיר-פוטשניק, מנהלי השטח מטעם אוניברסיטת בן גוריון, בדומה למקרה שלפנינו, כשמדברים על קבורת חמור בעת העתיקה אין הכוונה לבעל חיים שמת וגופתו הושלכה כלאחר יד. בחייהם, היו החמורים של תקופת הברונזה בהמת משא יקרת ערך שניתן להשוות את חשיבותה ושוויה לזו של מכונית יוקרה בת ימינו. בנוסף לחשיבות הכלכלית בתקופת הברונזה, מסביר להמן, לחמורים היתה גם משמעות סמלית ופולחנית והם נקברו בטקס מיוחד. מצוות 'פטר חמור' שמוזכרת בספר שמות משמרת את מעמדו יוצא הדופן של החמור ביהדות על אף היותו חיה טמאה.
טקסטים מרחבי המזרח הקדום מתארים את חשיבותו של החמור בתקופת הברונזה. בתעודות בנות אותה התקופה שהתגלו בעיר מארי אשר במסופוטמיה, מתוארת הקרבה של חמורים כחלק מטקסים של חתימה על בריתות. במכתבים מתקופת הברונזה המאוחרת שהתגלו באוגרית שבצפון סוריה מסופר על 70 חמורים שנשלחו להלווייתו של האל בעל. במצרים החמור הוא אחד מסמליו של האל סת, אל הכאוס. בספר בראשית (לד, 2) מוזכר חמור כשם פרטי של אדם רם מעלה, "שכם בן-חמור נשיא הארץ". ואי אפשר בלי להזכיר את אתונו של בלעם (במדבר כב, 5) שהאל מעניק לה את היכולת לראות את המלאך ואת כושר הדיבור.
העדויות הקדומות ביותר לקבורת חמורים הן מן מתקופת הברונזה הקדומה (האלף השלישי לפנה"ס) והם נמצאות במצרים, מסופוטמיה ובלבנט. בארץ ישראל קבורת החמור הקדומה ביותר נמצאה בתל צפית-גת (הידועה כגת פלשתים בתקופות מאוחרות יותר) שם היא מתוארכת לתקופת הברונזה הקדומה. קבורות חמור מוכרות בכל תקופת הברונזה ואפילו בראשית תקופת הברזל (מהאלף הרביעי עד תחילת האלף הראשון לפנה"ס). חלק מקבורות החמורים נקברו עם בני אדם אולם הם נמצאים גם מתחת לקירות של מבני מגורים ומתחת למקדשים בני התקופה, ככל הנראה כמנחה לאריכות ימים. חמורים הוקרבו גם כדי לכבד בריתות והסכמים.
כבשנים לצריפת כלי חרס הם ממצא נדיר בארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת הברונזה התיכונה. קבורת חמורים אף היא ממצא יוצא דופן בארץ ישראל, במצרים ובמזרח הקדום כולו. עד כה לא נמצאו קבורת חמורים בהקשר של כבשנים לצריפת כלי חרס או בהקשר לפעילות תעשייתית כלשהי. ייתכן שהמקבילה האפשרית היחידה נמצאה בתל א-דבא (אווריס), בירתה העתיקה של שושלת ההיקסוס במצרים. שם נמצאו מספר עצמות חמור בהקשר למתקן הדומה לכבשן. עם זאת, זה לא היה זה כבשן לצריפת כלי חרס.
בחינה ארכיאוזואולוגיה ראשונית של שלד החמור הראתה כי כל עצמות הגוף מאוחות ולכן מדובר בפרט בוגר. רגליו הקדמיות והאחוריות מכופפות לכיוון אמצע הגוף במנח אנטומי המציע שגפיו נקשרו/היו כפותות בזמן קבורתו. ממדי גופו קטנים יחסית, והלסת חסרת ניבים ומכאן יתכן שמדובר בנקבה. מחקר מעמיק של עצמות הגוף יראה בהמשך האם ניתן להבחין בפתולוגיות המזוהות עם נשיאת משאות כבדים ואיזו מידה של "סטרס" חווה אותו בעל חיים בימי חייו. בנוסף, בעזרת בחינה מדוקדקת של תבנית שחיקת השיניים בלסת התחתונה נוכל לגלות האם על אותו חמור "הולבש" רסן. עדויות אלו ואחרות ישפכו אור על מידת ואופן השימוש בבעל החיים הזה ע"י בני האדם בתקופת הברונזה, וכן הסיבות לקבורה מכוונת זו.
קבורת החמור בכבשן ביבנה מזרח היא ממצא יוצא דופן המדגיש את המשמעות של כבשני החרס עבור תושבי האתר הקדומים. יתכן שהקדרים רצו לכבד או להודות לכבשן על שירות צרכיהם וקבורת החמור מסמלת אולי את קבורתו של הכבשן עצמו לאחר שיצא מכלל שימוש. ייתכן שהם זכרו את הכבשן הישן והקריבו למענו חיה יקרת ערך.