מאז היותי ילדה היו לי שאלות אודות אפליה חברתית נגד נשים. ניסיתי לקבל תשובות בספריה של הפמיניסטית הרדיקאלית נואל אלסעדאוי ובספרו של השאם שראבי על הניופטריארכיה במשפחה הערבית. העניין בהבנת המציאות החברתית של חייהן של נשים רק התגבר במהלך לימודי התואר הראשון והשני במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, אז החלטתי שאני רוצה להיות סוציולוגית שחוקרת את האופן בו מנגנונים חברתיים וכלכליים מעצבים את חייהן של נשים והאופן בו מאפשרים או חוסמים הובלת שינוי לקראת שוויון. כשהתקבלתי ללימודי תואר שלישי במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב הייתה התעניינות בשיח החברתי בחברה הערבית סביב העלייה המשמעותית בשיעור הנשים הערביות בהשכלה הגבוהה והאופן בו השכלה יכולה לייצר שינוי בחייהן. אז החלטתי למצוא תשובות סוציולוגיות לאופן בו שינויים בהשכלה מאתגרים דפוסי נישואים קיימים כמו גיל הנישואים של נשים, נישואים א-סימטריים בהשכלה בין גברים ונשים ורווקות, בהנחה ששינוי\שימור של מוסד הנישואים ביכולתו להצביע על תהליכי עומק שמעצבים את חייהן של נשים. עבודת הדוקטורט שלי הובילה לממצאים מעניינים שהיוו פתח למחקרי המשך בתחום של הסוציולוגיה של המשפחה ושיוויון מגדרי. אך לא רק, במהלך הלימודים של הספרות התיאורטית הקיימת גילית שרובה התמקדה בהקשר התרבותי של חברות מפותחות כלכלית-חברתית והתעלמה מהקשרים תרבותיים של חברות בתהליכי שינוי ומהקשרים כלכליים ופוליטיים של קבוצות מיעוט אתניות. על מנת להעמיק את הבנתי לאופן בו הקשרים בין השכלת נשים ודפוסי משפחה ויחסי מגדר עשויים ללבוש ולפשוט צורה בהקשרים חברתיים, כלכליים ופוליטיים שונים הצטרפתי כפוסט-דוקטורנטית למרכז ללימודי מגדר באוניברסיטת לונדון ( SOAS) .
עם שובי מאנגליה, החלטתי להרחיב את תחומי העניין שלי בקשר בין שינויים בהשכלה לשוויון מגדרי במשפחה תוך הפעלת שימת לב מחקרית להצטלבות של מיקומים אתניים, מגדריים וגם מעמדיים, דרך פוסט-דוקטורט שני בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב שבמהלכו חקרתי את חלוקת התפקידים במשפחות הפלסטיניות הערביות בהקשר מעמדי. במהלך אותה שנה, הצטרפתי כחוקרת למרכז 'שוות' במכון ון-ליר כחלק מצוות מוביל לחקר האופן בו 'עבודות שקופות' ואי-שוויון במשפחות בישראל מבנות את המשך קיומו של אי-השוויון במעמדן של נשים יהודיות וערביות בשוק העבודה. לאחר שהתקבלתי כפוסט-דוקטורנטית במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב למשך שנתיים, המשכתי בחקר דפוסי משפחה תוך הפעלה משולבת של "עדשה אתנית" ו"עדשה מגדרית" והובלת המחקר על נישואים מעורבים בין יהודים וערבים בישראל בהקשר של קונפליקט לאומי, נושא שלאורך שנים היה סמוי מן העין המחקרית. תוצאות המחקר האירו את האופן בו האישי הוא פוליטי והיררכיה לאומית ואתנית בישראל משתקפת בהחלטות האישיות של נישואים והקמת משפחה בישראל.
שני מחקרים נוספים בהם נטלתי חלק ביחד עם חוקרות מובילות בתחום בישראל הינם "הקשר בין השינויים הסוציו-אקונומיים בקרב הנשים הפלסטיניות בישראל לבין גירושין". מחקר זה הינו הראשון בהיקפו אשר בוחן את העלייה המרשימה בשיעורי הגירושים בחברה הערבית מה שיאפשר
הבנה יותר מעמיקה של אופיים של תהליכי השינוי בחברה הערבית והשלכותיהם על מעמדן של נשים בחברה פטריארכלית. מחקר נוסף, "פיתוח מדיניות לקידום שוויון מגדרי בישראל: נשים ברשויות המקומיות". המחקר התבצע בשמונה עיריות ורשויות מקומיות, חלקן יהודיות וחלקן
ערביות. תוצאות המחקר מצביעות על המנגנונים הפטריארכליים אשר משמרים את נחיתות הנשים בעמדות המפתח ובו-זמנית אפשרו לזהות את מקורות הכח שמאפשרות לנשים לפרוץ את החסמים בדרכן אל הפוליטיקה המקומית.
מאז הצטרפותי, לפני שנתיים, למחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, הרחבתי את העניין המחקרי שלי לתחומים העוסקים בקשר בין משפחה ועבודה, זיהוי החסמים בפני השתלבותן של הנשים הפלסטיניות בישראל בשוק העבודה והגורמים הקשורים ביציאתן המוקדמת משוק העבודה. מחקרים אלו שמים דגש על הצטלבות המיקום האתני והמגדרי ובכך יאפשרו הבנה יותר רחבה לקשר בין משפחה ועבודה.
לאחרונה, יזמתי את הקמת 'המרכז הרב-תחומי לחקר המשפחות' באוניברסיטה כחלק מהחזון המחקרי שלי שמוסד המשפחה הינו זירה ליחסי הכוח החברתיים, הכלכליים והפוליטיים. המרכז יהווה חממה למחקרים המאפשרים בחינה של מורכבות המשפחות במאה ה-21 בהיבטים שונים כמו כלכלה, פוליטיקה או חברה.