"שתיקת הכבשים", "גלדיאטור" ו"רשימת שינדלר " – כיצד ניהול פרויקטים אפקטיבי הופך סרטי קולנוע לשוברי קופות?
האם שאלתם את עצמכם אי פעם, מה מפריד ביניכם, כמנהלי פרויקטים, ובין מפיקי קולנוע הוליוודי? התשובה עשויה להפתיע אתכם – שום דבר.
ההבדל היחיד ביניכם ובין מפיקי סרטי הקולנוע הגדולים, הוא תחום התעשייה שבה אתם עובדים. מלבד זאת, המפיקים הללו בדיוק כמוכם, מנהלים פרויקט.
חישבו על כך – מהו תפקידו של מפיק קולנוע כי אם לא "לנצח" על כל התזמורת הזו שנקראת הפקת סרט? החל מהשגת מקורות תמיכה, דרך אישורים ללוקיישנים, העסקת עובדי מקצוע לתפאורה, תלבושות, ופרופס, ניהול ההפקה, ומעקב מדוקדק וצמוד של לוח הזמנים – הפקת סרט קולנוע הוא ניהול פרויקט – חד וחלק.
מפיקי קולנוע אחראיים, בין היתר, לחלוקה נכונה של התקציב לסרט ולעמידה בלוחות הזמנים. מכיוון שסרטים הוליוודיים מנוהלים בתקציבי ענק וכוללים אינספור משימות, העבודה של המפיקים לחוצה, ממוקדת וסופר אחראית. וגם הם, כמו כל מנהלי פרויקטים בתעשייה זו או אחרת, נעזרים במתודולוגיות ובתוכנות מתקדמות לניהול הפרויקט הקולנועי שלהם.
בכל סרטי הקולנוע, הכוללים לוקיישן, תפאורה, ניצבים, בימאים, צלמים, עובדי אולפן, עובדי חוץ, ניצבים, סאונד, אביזרי במה, פוסט-פרודקשן, ועוד, המפיק אחראי לניהול כל היבט ואת כל העובדים בפרויקט, תחתיו.
בשימוש נכון בלוחות תכנון ממוחשבים עבור הסרט כולו, מובאים לתשומת לב נקודות קריטיות שיש לשים להן לב, כגון: צילום סצנות מסוימות במצלמת ריחוף, המצריכה מרחב תנועה משלה, או השפעות של טיימינג על צילומי חוץ – טבע ונוף, והכל נלקח בחשבון – עד לפרטי פרטים.
שתיקת הכבשים: "Quid Pro Quo"
מי מאיתנו שצפה בסרט הקולנוע המצליח– שתיקת הכבשים, וודאי לא ישכח את המשפט האלמותי "Quid Pro Quo" (something for something) שחורץ חניבעל לקטר הרוצח הקניבל בלטינית, לקלאריס סטרלינג, כשהוא מבהיר לה שכל הוצאת מידע ממנו, מחייבת אותה לתרום מידע על עצמה בחזרה.
עמוד השדרה החזק של הסרט שתיקת הכבשים, שהופך אותו למרתק מבחינה פסיכולוגית והפך ולעמוד התווך של תרבות הקולנוע במשך שנים ארוכות, הוא סדרת השיחות המתרחשת בין הדמויות הראשיות קלריס סטארלינג וחניבעל לקטר. כל אחד מהם מנסה להיכנס לתודעתו של השני, לתקוע ולדרבן – קלאריס בתקווה לתפוס את המטורף האחרון בגדול, חניבעל מתוך הנאה צרופה וסקרנות. באמצעות קומפוזיציה, כשהבמאי ג'ונתן דמה תיאר באופן חזותי את תחושת האינטימיות המתפתחת ביניהם לאורך כל הסרט, דרך האינטראקציות שלהם ומשחקי המחשבה המאתגרים שהם טמנו זה לזו. הסרט הזה הוא מופת ואבן ייסוד בניהול פרויקטים קולנועיים – הפקת סרטים, דוגמה מצוינת לניהול תקציב בצורה יוצאת דופן. כך, למרות תקציב מתון של 19 מיליון דולר, הסרט זכה להצלחה מסחרית וביקורתית, זכה בחמישה פרסי אוסקר והגדיר מחדש את ז'אנר המותחנים.
גלדיאטור: הפקת ענק מבוססת לוקיישנים
כשמדובר בניהול פרויקטים בתעשיית הקולנוע בהפקת סרטים שוברי קופות – הסרט האפי "גלדיאטור" (2000) בכיכובו של ראסל קרואו המצוין, הוכיח עד את חשיבות ניהול הפרויקטים האיכותי, כשמדובר במקומות צילום מגוונים, ממלטה ועד מרוקו, הצוות ניהל לוח זמנים מפורט שהוביל בסופו של דבר לתוצר סופי מרהיב.
מפיק קולנוע מקצועי ומוכשר עושה את ההבדל בין סרטי קולנוע ובין שוברי הקופות הגדולים של כל הזמנים
סטיבן שפילברג הוא ללא ספק, שם נרדף למפיק על. המפיק המוכשר הזה אחראי לסדרה יוצאת דופן של הצלחות, ולא יהיה מוגזם כלל לומר, כי כל סרט שהוא נוגע בו "הופך לזהב".
בין הסרטים הבולטים והמורכבים ששפילברג הפיק: אי.טי ורשימת שינדלר. שני סרטים שונים זה מזה ומז'אנרים שונים לחלוטין, אבל המשותף להם היה המפיק האדיר שניהל אותם. אי.טי, החייזר הדמיוני החביב שכולנו התאהבנו בו בקולנוע בתחילת שנות ה- 80, התבסס על חברו הדמיוני של שפילברג מילדותו.
סרט הקולנוע רשימת שינדלר משנת 1993, המבוסס על ספר בשם זהה שכתב תומאס קנילי, מספר את סיפורו האמיתי של התעשיין הגרמני אוסקר שינדלר, שעסק בתקופת השואה בהצלת חייהם של יהודים רבים.
הסרטים המצליחים בהפקתו של שפילברג, הוכיחו שוב ושוב את כוחו של ניהול פרויקטים אפקטיבי ומוצלח והשפעתו על שורת הרווח התחתונה. זה המסר שצריך לעבור ולהישמר אצל כל מנהל פרויקט – ההצלחה היא במרחק נגיעה, והשמיים הם הגבול.