מערכת היחסים שלי עם תחום מחקרי, האסלאם, היא מורכבת. את מרבית חיי הבוגרים עברתי בבאר שבע, בסביבה יהודית, שעסקה לעיתים באסלאם ומוסלמים מנקודות מבט שונות, החל מנוסטלגיה לחיי שכנות טובה של מוסלמים ויהודים יוצאי ארצות האסלאם, עבור בחוויות פחות נעימות, וכלה בביקורת נוקבת על הערבים והאסלאם בקונטקסט הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני זוכר את עצמי נוטל חלק בשיחות אלה עם החברים והשכנים היהודים, שאהבו אותי ואהבתי אותם מאוד, ומדבר על ה 'אחר' המוסלמי מנקודת מבט לא שונה בהרבה מזו של המבקרים. עד שיום אחד חשבתי לעצמי, רגע!! ה 'אחר' המוסלמי הוא למעשה 'אני', ומכאן הדחף הפנימי שלי להכיר יותר את ה 'אחר', שהוא 'אני', רק הלך וגבר ולבסוף הוביל אותי לקריירה אקדמית של חקר האסלאם ותרבותו.

מסע היכרות וגילוי עצמי זה, החל לפני יותר מעשרים שנה, במהלכו ראו אור מחקרים בתחומים שונים של חקר האסלאם, ובעיקר הלכה מוסלמית ומודרנה ובכלל זה תורת המדינה בחשיבה ובפרקטיקה המוסלמית בת זמננו. בין המחקרים האחרונים בהקשר זה ספר בשותפות עם נוהאד עלי, שהתפרסם בחודש האחרון בהוצאת קיימברידג' על אסלאם ומוסלמים בישראל, וזכה לתמיכה של הקרן הלאומית למדע. הספר עוסק בזהות הדתית המוסלמית בישראל והשפעתה על חיי המוסלמים בתחום חברה, תרבות והיחס למרחב היהודי במדינת ישראל. אחת המסקנות העיקריות של המחקר היא הטענה שלאסלאם בישראל אין זהות ייחודית משלו, כך הוא לא פיתח לעצמו מאפיינים פרטיקולאריים כפי שהתרחש עם האסלאם במערב, כפי שניתן ללמוד מהספרות המקצועית בתחום. הדבר נובע מסיבות רבות ובעיקר מהעובדה שהאסלאם בישראל  נתפס כחלק אינטגרלי מהמרחב המוסלמי המזרח תיכוני, אשר מקיים אינטראקציה מתמדת איתו תוך שמירה על מאפיינים כללים של האסלאם בארצות האם המוסלמיות.

בימים אלה אני שוקד על מחקר תחת הכותרת 'אסלאם ליברלי', שעל פניו נשמע כסוג של סתירה עצמית, באמצעותו אני מבקש לחשוף אסלאם 'אחר', מרתק ופחות מוכר בין אם בספרות המחקר האקדמית ובוודאי לא בציבור הרחב. המחקר עוסק בתולדות ובמהות תורתם של זרמים רעיוניים ואידיאולוגיים מוסלמים בני זמננו אשר מבקשים להציג אסלאם אחר, הקורא תיגר לא רק על התפיסה הרדיקאלית של האסלאם, אלא גם זו הוסטית (אמצע בין רדיקאלי לליברלי) הדומיננטית. הדבר מתבטא בגישה מתודולוגית שונה למורשת ההלכתית המוסלמית המתקרבת ביותר להשקפת עולם ליברלית מערבית. גישה זו הולכת ומתחזקת לאור האירועים הגיאו-פוליטיים האזוריים והעולמיים, בעיקר מאז אירועי 11 בספטמבר 2001. זרמים אלה מבקשים להתנער מהדימויים השליליים אשר דבקו באסלאם כתוצאה מהאלימות של ארגונים שונים הפועלים תחת שם האסלאם, ולחלופין להציג את הציוויליזציה המוסלמית וחשיבותה לתרבות האנושית בעבר, בהווה ובעתיד.

לסיכום, סיפורו של יומני הוא חלק מסיפורה של העיר באר שבע וחיי הקהילה שלה, ובכלל זה אוניברסיטת בן גוריון בנגב, ביתי האקדמי במהלך הכנת שלושת התארים שלי. כוחו של בית זה ניכר בליבי במהלך שהייתי הממושכת בחו"ל ללימודי ביניים והמשך באוניברסיטאות הארוורד וקיימברידג', עת מצאתי את עצמי נשאב חזרה הביתה להמשך פיתוח קריירה, הפעם כחבר סגל במחלקה ללימודי המזרח התיכון, מחלקת האם שלי.