בוגרים (מ.א.) של המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה קטפו שניים משלושת הפרסים שהוענקו לזוכים במסגרת תחרות התיזה המצטיינת של האגודה הסוציולוגית הישראלית. במקום הראשון זכתה עתליה ישראלי-נבו על עבודתה "'תמיד הייתי ככה?' קווים לדמותה של זהות סיסג'נדרית" שנכתבה בהנחייתן של פרופ' ניצה ינאי ודר' זוהר ויימן-קלמן (המחלקה לספרויות זרות ובלשנות). ובמקום השלישי זכה בן פרג'ון על עבודתו "ערכים במחלוקת: ניתוח רשתות האינטראקציה בין עורכים בוויקיפדיה בערכים הקשורים לסכסוך הישראלי-ערבי" שנכתבה בהנחיית דר' אורי שויד.
הפרסים ינתנו במעמד חגיגי במסגרת כנס האגודה הסוציולוגית שמתקיים ב 25-26 לפברואר באוניברסיטת בר-אילן.
עתליה ישראלי נבו: "'תמיד הייתי ככה ?' קווים לדמותה של זהות סיסג'נדרית
בעבודת התזה שלי ניסיתי לשרטט קווים ראשוניים למחקר ביקורתי על סיסג'נדריות – סיסג'נדרים הם אנשים שאינם טרנסג'נדרים, כלומר אלה המהווים את ההגמוניה המגדרית בחברה ובתרבות. שאלת המחקר בעבודה שואלת מה נחשף לגבי סיסג'נדריות במפגש עם האחר הטרנסג'נדרי שלה. מפגש זה יכול להיווצר במחקר ההופך את נקודות המבט המחקריות, במסגרתן סיסג'נדרים הם בעמדת הנחקרים ולא כמקובל בעמדת החוקרים. בניגוד לרוב המחקרים העוסק בטרנסג'נדריות, ובהשראת לימודי לובן, המחקר שלי ביקש להפוך את יחסי הכוח ולהציב טרנסג'נדריוּת בעמדת הכוח של החוקר או החוקרת כנקודת המוצא השמה תחת עין ביקורתית סובייקטים סיסג'נדרים.
כדי לחקור סיסג'נדריות קיימתי (כאישה/חוקרת טרנסג'נדרית) ראיונות עומק איכותניים עם 13 סטודנטים וסטודנטיות סיסג'נדרים שלמדו איתי קורס אחד לפחות במהלך התואר הראשון והשני שלי. כך חשיפתם לאורך זמן אליי כאחרת טרנסג'נדרית משמעותית, מהווה מפגש קרוב אשר איפשר להם רפלקציה זהותית תוך כדי מהלך הראיונות. בנוסף, עצם הראיון עמם איפשר מפגש קרוב בו אני זאת המסמנת ומשיימת את הסיסג'נדריוּת שלהם. בעזרת המפגש ביקשתי לחשוף את המרכיבים הנסתרים המבנים את הזהות הסיסג'נדרית.
לאחר דיון היסטורי קצר בהתפתחותה של התודעה והסובייקטיביות הסיסג'נדרית, התזה דנה בשתי התמות המרכזיות שעלו מניתוח פרשני של הראיונות שהתבסס ונעזר בתיאוריות סוציולוגיות, פסיכואנליטיות ופוסט-קולוניאליות: הראשונה היא "חרדה מגדרית", כלומר הפחד, הרתיעה והשנאה של סובייקטים סיסגנ'דרים מנזילות וחריגות מגדריות בתוכם ובאחרים/ות. השנייה היא "חשיבה גנטית" סיסג'נדרית, כלומר פרשנות מהותנית לגוף ולביולוגיה שמייצרת בתורה מערך דכאני המכונן ומותיר לעד סיסג'נדרים כעליונים תרבותית ומוסרית וטרנסג'נדרים כנחותים להם. בסיכום התזה אני גורסת כי הסובייקטיביות הסיסג'נדרית מבוססת על מתח לא פתור, במסגרתו יש רצון לשבור את הדיכוטומיה המגדרית ובו בזמן לשמר ולחזק אותה. זה מוביל אותה להיות בעמדה אמביוולנטית כלפי האחר הטרנסג'נדרי שלה, אמביוולנטיות שדורשת "למרק" את השטח מכל אופציה של חצייה מגדרית.