תודעת תנאים מול תודעת מקרא: ציונות, מודרניות ומורשת צפת

(Mishnaic vs. Biblical Consciousness: Zionism, Modernity and the Legacy of Safed).

השאלה אשר הובילה אותי להצעת המחקר הנוכחית, היא למה כשהייתי בבית ספר לא לקחו אותי אף פעם לבית הקברות בצפת ולא סיפרו לי על רגע מכונן של התרבות היהודית שהתרחש באזור במאה השש עשרה, עת התקבצו שם יחד מספר אישים, רבים מהם מגורשים או בני מגורשים מספרד, אשר עיצבו מחדש את התרבות היהודית, את מה שאנו נוהגים להגדיר כ"מסורת היהודית:" ר' יוסף קארו (ה"בית יוסף"), בעל השולחן ערוך; ר' משה קורדוברו, האר"י ותלמידו ר' חיים ויטאל; ר' שלמה אלקבץ מחבר הפיוט "לכה דודי". ההתעלמות מצפת וממורשתה מעניינת במיוחד נוכח הדגש שניתן בהקשר הציוני לטענת רציפותו של היישוב היהודי בארץ ישראל. בכל זאת, לאירוע משמעותי ביותר שהתרחש בארץ לא נודע מקום בתודעה ההיסטורית הישראלית, והיהודית בכלל. היבט אחד של המחקר הוא בחינת היחס האמביוולנטי של התרבות הציונית על רבדיה כלפי מורשת צפת. אבל זוהי נקודה מוצא: המודעות להיעדרה של צפת מהמחוזות המרכזיים של התודעה הציונית (עניין שמשתנה כיום) אח הובילה אותי להבנה רחבה יותר גם של צפת וגם של השיח הציוני. לאור זאת אני מציע לבחון אותם כשני מודלים נבדלים של התיישבות יהודית בארץ ישראל, שאותם אני מציג כ"תודעת מקרא" הציונית מול "תודעת התנאים" שבאה לידי ביטוי בצפת. כל אחד מהמודלים פונה לתקופה היסטורית אחרת, ובעקבות זאת מציע הבנה אחרת של ההווה ותפיסה אחרת של גאולה. כל אחת מהן פונה אל תקופה נבדלת בהיסטוריה של הארץ: השיבה הציונית היא במובהק אל תקופת המקרא, ליתר דיוק, בעיקר לתקופת הכיבוש וההתנחלות ועד למלוכה המוקדמת. היחס בנוגע להמשך הסיפור ולהקמת בית המקדש הוא בעייתי יותר. לעומת זאת אישי צפת פנו דווקא אל המאות הראשונות שלאחר החורבן, תקופת התנאים, התקופה שבה חוברה המשנה, ואשר לה יוחס גם ספר הזוהר. 

העמדתם של התודעה הציונית ושל תודעת התנאים של צפת עשויה לתרום להבנת כל אחד מהם. היא מאפשרת להתגבר על אבחנות מקובלות ומגמתיות כמו מסורתי מול מודרני, או דתי מול חילוני (או לאומי). מול זאת יש לראות אותן כשתי תיאולוגיות פוליטיות נבדלות אשר כל אחת מהן יוצרת טופוגרפיה מקודשת שונה, ומציעה עולם תרבותי שונה, ותפיסה שונה של מושגי גלות וגאולה. במקום לשאול על קיומה של זיקה לארץ, ננסה לבחון מהי הזיקה הקונקרטית הנדונה ומה השלכותיה. במישור נוסף, בעוד שמושג המודרניות היהודית, שזוהה עם אימוץ התרבות המערבית, היה מבוסס על שלילת ההיבטים השונים שהתפתחו בצפת, אציע לבחון את המשמעות של ראיית צפת כראשית המודרניות, תוך ניסיון להעניק למושג זה משמעות נוספת. 

המחקר נשען על מחקר עשיר שהוקדש בשנים האחרונות להיבטים שונים הכלולים בו: על מורשת צפת, על מקומו של המקרא בעיצוב הפוליטיקה המודרנית, על שאלות של חילון והלאמה ועוד. אני מקווה שיחד עם השותפים נתרום זווית נוספת לתחומים אלה ולחיבורים ביניהם.