למרות העלייה במספר השתלות איברים מצילי חיים בעשורים האחרונים,
תרומת איברים מנפטרים אינה מספיקה כדי לענות על הדרישה הגוברת ברוב המדינות, כולל
ישראל. ההחלטה על תרומת איברים מושפעת הן מגורמים מצביים והן ממנגנונים
פסיכולוגיים.
במחקר יבחנו תפקידם של מנגנונים פסיכולוגיים חשובים בהחלטות בנוגע
לתרומת איברים, כגון מוקד ויסות (קידום לעומת מניעה), תפיסת הזמן הנותר לחיים
(תוצאתי מול הזדמנותי) וכן הבדלים אינדיבידואליים באסטרטגיות לוויסות רגשות ובמידה
בה האדם נוטה לסוגים שונים של פחד מהמוות.
ההחלטות שייבחנו יכללו את ההחלטה האישית לגבי חתימה על כרטיס אדי,
החלטה משפחתית לגבי תרומת איברים של קרוב שנפטר והחלטות לגבי מדיניות (למשל המעבר
למדיניות בה כל האזרחים במדינה חתומים על הסכמה לתרומת איברים, אלא אם בקשו במפורש
להיגרע מהמאגר).
המחקר יכלול סקר מקיף שיתקיים בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ,
שמטרתו לבחון את הקשרים בין המנגנונים הפסיכולוגיים הנ"ל לבין החלטות בנוגע
לתרומת איברים. בנוסף, ייערכו שני מחקרים ניסויים במטרה לבדוק את ההשפעה הישירה של
המנגנונים הפסיכולוגיים הנ"ל, המתופעלים מצבית, על החלטות בנוגע לתרומת
איברים.
שותפות
במחקר:
ד"ר תהילה קוגוט מהמחלקה לחינוך וד"ר דינה ון-דייק
מהמחלקה לניהול מערכות בריאות.
בנוסף, ייקחו בו חלק שתי סטודנטיות מהמחלקה לחינוך:
ענבל הראל – דוקטורנטית
רוני בכר – תלמידת תואר שני