צילום: דני מכליס
אם היו אומרים לי, כשהייתי בתיכון, שאהיה מרצה באוניברסיטה "כשאהיה גדולה", הייתי ככל הנראה פורצת בצחוק גדול... בתיכון "אשל הנשיא" למדתי בעיקר את מדעי הדשא, עם התמחות בחברויות ובתנועת הצופים. סיימתי את התיכון ללא תעודת בגרות מלאה, ונאלצתי להשלים את יתרת בחינות הבגרות בשלב מאוחר יותר. במהלך "טיול אחרי צבא" בדרום-אמריקה, בשיחה עם הוריי מטלפון ציבורי אי שם, נשאלתי האם ניתן לרשום אותי לשנה"ל הבאה, על מנת שלא אפספס שנה אקדמית נוספת. עם מוצ'ילה על הגב שאלתי "אילו מקצועות יש?" הוריי החלו להקריא מהידיעון והתור בטלפון הציבורי הלך והתארך, ואז הגיעה ההארה: מדע המדינה. "כן, כן, זה נשמע מעניין", עניתי. פוליטיקה - תחום הדעת העוסק חקר העוצמה וחלוקתה ובענייני הציבור – זהו תחום הידע המעניין ביותר עבורי. זו אולי לא הדרך המועדפת לקבלת החלטות משמעותיות בחיים, אבל זו בהחלט אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי.
את לימודי האקדמיים התחלתי בשבוע בו נרצח יצחק רבין, אירוע שהפך את הלימודים האקדמיים שלי ליותר מסעירים ובוערים. לימודי התואר הראשון הובילו לתואר שני ולדוקטורט ישיר, ולאחריו פוסט-דוקטורט ופוסט נוסף, עד שהגיע התקן המיוחל באוניברסיטת בן-גוריון.
המחקר שלי החל בשאלה האם וכיצד ניתן לקיים דמוקרטיה בחברה שסועה, מתי דמוקרטיות שורדות ומתי הן קורסות ומתפוררות; והתמקד גם בחקר מקרי בוחן בודדים, גם בפוליטיקה השוואתית ובחקר זכויות מיעוטים בדמוקרטיות. חקרתי במידה רבה את המקרים של הודו וישראל, מחקר שכלל מחקר שדה מקיף בהודו. בדקתי כיצד החלטות בשנים המעצבות של המדינות השסועות משפיעות על מדיניות בשנים הבאות, את יחסי רוב-מיעוט בחברה, ומהו יחסן של המדינות הללו לדמוקרטיה בכלל וכן לדת, לזכויות אדם, לזכויות מיעוטים ולזכויות נשים בפרט.
משם, המחקר נדד אל מחוזות נוספים שנמצאים בתפר שבין פוליטיקה, מגדר וקונפליקט ובחן את מעמדן של נשים בחברות בקונפליקט. בחנתי מדוע נשים, במקרים רבים, משלמות את המחיר בגין מערכת הסדרה פוליטית שבין הרוב למיעוט. ערכתי סדרה רחבה של מחקרים אודות נשים מקהילות מיעוט מחד ונשים מקהילת הרוב מאידך ובתוך כך בחנתי את תהליך שילובן בצבא של נשים בישראל. בעוד שבשנים הראשונות למחקר כתבתי בעיקר לבד, בשנים האחרונות התחלתי לעבוד גם בשיתופי פעולה מחקריים והסיפוק בכך עצום.
בשנה הנוכחית, המחקרים שלי מתמקדים במידה רבה בשני נושאים מרכזיים, האחד - נרטיבים של סוכנות (agency) של נשים מקהילות מיעוט, והשני – חקר נרטיבים של נשים תומכות לחימה ולוחמות בצה"ל, בעודן מתמודדות עם אתגרי
שילובן בצבא. המאמר האחרון שפרסמתי, עסק בנשים בחדרי מלחמה. נשים משרתות כיום במגוון תפקידי לחימה ותפקידים תומכי לחימה בצבאות שונים בעולם. זאת ועוד, טכנולוגיות לחימה חדישות מעבירות יותר ויותר חיילים וחיילות מהעורף אל לב לבו של הקרב. חיילות הפכו להיות משתתפות משמעותיות בקרב מעצם הצבתן בחדרי מלחמה אסטרטגיים. במילותיה
של אחת המרואיינות למחקר: "בחדר המלחמה את רואה הכל, את רואה יותר ממה שהחיילים בשטח רואים. את רואה את התמונה כולה...". אף שהחיילות הללו לא נמצאות פיזית בשדה הקרב עצמו, הן משתתפות במלחמה – הן אחראיות ל'ביטחון' ארצן ולהגנה על חבריהן לנשק, וכן בכך שהן אחראיות לפגיעה ב'אחר'. הצבתן של נשים בחדרי לחימה שממוקמים באזורי עימות ומצוידים בטכנולוגיות חדישות שמביאות את חווית אזור הלחימה אל תוכם, עשויה לערער תפיסות מסורתיות של ביטחון, לחימה ותפקידי מגדר. לפיכך, הנרטיבים של חיילות שמשרתות בחדרי לחימה שכאלה מספקים הצצה רבת ערך לאופן בו 'חווים את המלחמה' ו'עושים מלחמה' במרחבי הקרב.
ולצד המחקר, בעידן הנאו-ליברלי של האקדמיה שבו אנו נמדדים ונמדדות באופן שבו אנו מייצרים/ות קורות חיים ארוכים יותר וזוכים בגרנטים יוקרתיים יותר, חשוב שנזכור לסייע למי שנמצא מעט מאחורינו בסולם הדרגות האקדמי; שנירתם לעזור למי שעובד לצדנו – הן מקרב הסגל האקדמי והן מהסגל המנהלי והטכני; שנקפיד להפוך את המערכת שבה אנו עובדים לצודקת יותר, ונזכור לצאת מפעם לפעם ממגדל השן ולנסות לעשות טוב במרחבים הציבוריים והפוליטיים – כל אחד/ת בדרכו/ה.