בעקבות השתתפות במספר סדנאות מחקר בינלאומיים שהתקיימו בצרפת ובאנגליה במסגרת פרויקט מחקר במימון אירופאי, הוזמנתי לכתוב פרק עבור אסופה של מאמרים בנושא מסורות בעל-פה של זיכרון סכסוכים אירופאיים מהעת החדשה המוקדמת. העורכים ביקשו שאדגים כיצד ניתן לעשות שימוש היסטורי בשירי עם.
רפרטואר הפולקלור האירי, שבו אני מתמחה, כולל שירים רבים על מרידות מהעבר ומתוכם בחרתי לחקור לעומק מה עומד מאחורי אחד משירי הפאבים הפופולריים ביותר – הבלדה על רוֹדי מָקוֹרְלי [Roddy McCorley]. יצירה זו, שנודעה בעיקר בזכות נימה קצבית סוחפת ומילים נוגעות ללב, הגיעה לקהל מאזינים ברחבי העולם בעקבות תחיית הפולק של שנות השישים. היא הוקלטה בידי מיטב הזמרים בז'אנר ואף זכתה לעיבוד ישראלי בתרגום לעברית של יעקב שבתאי ובביצוע הדודאים (ראו קישורים בסוף).
מבדיקת הטקסט מסתמן שהשיר מתייחס למרד האירי הגדול שהתרחש בשנת 1798, בהשפעת המהפכות באמריקה ובצרפת, ובעקבות דיכוי מרד זה אירלנד סופחה לממלכה המאוחדת (בשנת 1800). רודי מקורלי, גיבור השיר, מוצג כמנהיג מקומי של מורדים המועלה על הגרדום על גשר בכפר בשם טוּם [Toome], במחוז אָנתְרים, שבצפון אירלנד של היום. אולם, עד כה לא נמצאה עדות ארכיונית לקיומו של אותו אדם. בהעדר אסמכתא היסטורית וללא מקורות מידע נוספים, הסיפור המתואר בשיר נותר בגדר תעלומה לא פתורה.
בעוד שהארכיונים מכילים תעודות שחיברו אנשי הממסד, שהתנגדו למרד, נדמה שהפולקלור נותן ביטוי לחוויות של מורדים אלמונים ועל כן יכול לשמש מקור חלופי לכתיבת "היסטוריה מלמטה". בהקשר זה, נהוג להתייחס באופן די נאיבי לשירי עם כיצירות אנונימיות שחוברו בזמן האירועים ההיסטוריים ומאז עברו מדור לדור במסירה בעל-פה. על אף הכבוד הרב שאני רוחש לתרבות עממית, אני רואה עצמי מחויב לנהוג בפולקלור באופן ביקורתי, כמו בכל מקור אחר. במקרה הזה, התברר שהבלדה המפורסמת על רודי מקורלי חוברה כמאה שנים לאחר האירועים (בקץ המאה התשע עשרה) בידי משוררת רומנטית צעירה, אשר מצאה את מותה ממחלה זמן קצר לאחר נישואיה. סיפורה הטרגי ריגש את הציבור האירי, שקרא בלהט את שיריה, ובדרך זו רודי מקורלי נכנס לתודעה הלאומית. אם כך, לכאורה מדובר במקרה קלאסי של "המצאת מסורת". מסקנה פשוטה כזו, כשלעצמה, איננה מספקת בעיניי.
מחקר מעמיק חשף מציאות מורכבת, שאיננה מוצגת בספרי ההיסטוריה. מבדיקה של מקורות אתנוגרפיים, שנכתבו בידי טיילים, חוקרי עתיקות, מלקטי מסורות עממיות וסוקרים גיאוגרפיים, אשר הזדמנו לאזור במהלך המאה התשע-עשרה, ניתן היה לשחזר היסטוריה שורשית של התייחסויות קודמות לרודי מקורלי. בין היתר נמצאו פיסות מסיפורים נשכחים וכן גם שיר לא מוכר אודותיו שקדם לבלדה המפורסמת. לכאורה, מדובר כאן בהיסטוריה של נכפפים [subaltern] לפיה קהילה מקומית שעברה תבוסה קשה ניסתה לשמר בחשאי את ההיסטוריה המקומית שלה חרף עוינות הממסד. אולם, קריאה זהירה של המקורות הראתה אמביוולנטיות תמוהה בכל האזכורים של הגיבור. לצד חשיפת שבבי הזיכרון הנסתר, עליתי על ניסיונות השתקה חוזרים מתוך הקהילה המקומית שהעידו על כוונה דווקא להשכיח את זכרו.
האזור שממנו נלקטו המסורות על הגיבור המורד מיושב בחלקו הגדול בפרוטסטנטים (וליתר דיוק פרסביטריאנים - זרם רדיקלי של הפרוטסטנטיות שהביאו מתיישבים מסקוטלנד). בסוף המאה השמונה-עשרה אותם פרוטסטנטים נדבקו ברוח המהפכות הרפובליקניות וחברו בהמוניהם עם קתולים במרד נגד הכתר האנגלי. לאחר כישלון המרד וחקיקת האיחוד בין בריטניה הגדולה ואירלנד, מרבית התושבים הפרוטסטנטים שינו את עמדתם הפוליטית והפכו לנאמנים לשלטון (לויאליסטים) ולתומכי האיחוד (יוניוניסטים). בחלוף הזמן, רבים מהם הצטרפו למסדר האורנג' הקנאי והאזור הפך למעוז של נאמנות נלהבת לבריטניה, כך שלצאצאי המורדים הייתה מוטיבציה להשכיח את השתתפות אבותיהם בהתנגדות אלימה לשלטון.
מתוך הבנת הקונטקסט ההיסטורי המורכב, התוודעתי למספר פרשיות מאירות עיניים. למשל, באמצע המאה התשע-עשרה, במהלך עבודות לבניית גשר חדש בכפר טום, נתגלו עצמות אדם במקום שבו היה ממוקם פעם הגרדום, ונפוצה השמועה שהעצמות שייכות לגיבור המקומי. אולם, הבאת השרידים לקבורה עוררה התנגדות מצד לויאליסטים. בהמשך, לאחר שהוקמה מצבה, היא מיד נותצה (חתיכה שבורה נמצאה לימים בתחתית באר). מראשית המאה עשרים, בעקבות הצלחת הבלדה המוכרת, קתולים לאומנים אימצו בהתלהבות את זיכרונו של הגיבור, למורת רוחם של פרוטסטנטים יוניוניסטים. לימים, לאומנים הקימו אנדרטה לזכרו, אך כעבור זמן קצר גם היא נופצה. חשיפת שלל עדויות לעימותים מקומיים מעין אלה, אפשרה לי לשחזר היסטוריה לא ידועה של מאתיים שנות השכחה חברתית, שכללה ניסיונות חוזרים מתוך הקהילה לדכא ביטויים של זיכרון עממי.
ומה ניתן לומר על האיש שמאחורי השיר? בחיפוש דקדקני בעיתונות מהתקופה, מצאתי ידיעה שציינה את הוצאתו להורג של עבריין בשם רוג'ר (רודי) מק'קורלי בשנת 1800. התברר שהוא היה שייך לחבורת פורעי חוק אלימה המורכבת ממורדים לשעבר שהמשיכו להטיל אימה על השלטונות במשך שנתיים לאחר המרד, עד שהם נתפסו בזה אחר זה והוצאו להורג. בכל זאת, חשתי חוסר נחת, כהיסטוריון, על שלא מצאתי בארכיונים תיעוד למשפט שבו נגזר דינו של המורד ונאלצתי להשלים עם כך שחלק גדול מהתיעוד ההיסטורי אבד.
כשכתבתי את המאמר, עברתי שוב על מצבור המקורות שחשפתי. כיוון שכל פסק דין מוות בבית משפט צבאי היה חייב אישור של המושל הראשי הבריטי שישב בדבלין, בדקתי מחדש את העתקי הרשימות של האישורים שצילמתי (שנמצאו מחוץ לארכיונים הלאומיים של אירלנד וצפון אירלנד, באוסף מסמכים נזנח בספרייה הלאומית האירית). שמתי לב ששני עמודים נדבקו זה לזה, ככל הנראה, דבר שגרם לי לדלג על דף. על אף שידעתי שקלושים הסיכויים שדווקא בדף זה יימצא המידע המבוקש, הרי שבעת ביקור חוזר בדבלין בדקתי שנית את כתב היד. נדהמתי לגלות שאני מחזיק בידי אישור לביצוע גזר דינו של גיבור השיר, המורה, כדברי המשוררת, על כך ש"רודי מקורלי מות יומת על גשר טום היום".
כנראה הגיע הזמן לצאת מהארון: גם אם נדמה לי שאני היסטוריון שמתעניין בשאלות מורכבות אודות תהליכים חברתיים ותרבותיים של הזכרה ושכחה, מסתבר שאני בסופו של דבר גם פוזיטיביסט, שמתעקש לשחזר במדויק את אירועי העבר.

קישור לאחד מביצועי השיר באנגלית (לשים לב לדברי ההקדמה):
https://www.youtube.com/watch?v=Slu23kGEw48

קישור לשיר בגרסה עברית בביצוע הדודאים:
https://www.youtube.com/watch?v=aYfHJ5a66q8