מסע משואה לתקומה

תלמידי י"ב יצאו למסע משואה לתקומה. את היום הראשון של המסע פתחנו במחנה מעפילים עתלית שנוגע בדיוק בנקודת התפר שבין שואה לתקומה. דברנו על התנאים במחנה, על הטלטלות שעברו המעפילים , על היחס שקבלו מהבריטים כאן בארץ. ראינו סרט על הפריצה של אנשי הפלמ''ח למחנה עתלית ועל הסולידריות שהפגינו כל אנשי העיר חיפה והאיזור שהגיעו ויצרו חיץ אנושי בין הבריטים לבין המעפילים. משם עברנו לכלא עכו, נחשפנו לויכוח הנוקב בין המחתרות השונות ביחס למאבק בבריטים. למדנו על הפריצה לכלא עכו, על תוצאותיה ועל הויכוח שעוררה בקרב הישוב היהודי. דיברנו על עולי הגרדום שנתלו בכלא עכו לקול שירת התקווה, ואף בקרנו בחדר התליה. משם נסענו למוזיאון לוחמי הגיטאות, מוזיאון מרשים מאד. ראינו את הדגם המשוחזר של מחנה טרבלינקה, דברנו על מחנות ההשמדה. משם עברנו לחדר ה'יזכור', שם עמדנו מול מיצג ה'אותיות הפורחות', מיצג מדהים, של קיר שלם עליו מוקרנות אותיות משמות של קהילות הפורחות באויר.  משם עברנו למוזיאון 'יד לילד', המספר את סיפורם של הילדים בשואה. נפגשנו עם דמותו של יאנוש קורצ'אק שיש שם חדר לזכרו, שמענו סיפורים של ילדים ששרדו את השואה, לעיתים לבדם, בתושיה ובגבורה שלא נתפסת. משם נסענו אל מלון "שיר למעלות" ולאחר ארוחת ערב ישבנו לשמוע את הסיפור המדהים והבלתי יאמן של המדריך שלנו, אריה הניג, על הצלתו של אביו בידי חסידת אומות העולם מצ'כיה. מאוחר יותר ישבנו לשיחת סיכום כיתתית, עם קצת שירי א''י בליווי מלודיקה וגיטרה, נוצר שיח כתתי פתוח והיתה אוירה מאד מאד טובה.

ביום השני פתחנו את היום בתפילת ותיקין בישיבת ההסדר במעלות. משם יצאנו לאנדרטה לזכר שיירת יחיעם,  שמענו על הקרב הקשה שגרם להנהגת הפלמ''ח לשנות את תורת הלחימה. משם נסענו לחוף הים, לאנדרטה לזכר הנספים באניית המעפילים 'פטריה'. שמענו על האסון הכבד שנגרם בעקבות פעולת הפיצוץ המבוקר שנעשה לדופן הספינה והמשכנו לאנדרטת 'יד ליד', שמענו על ליל הגשרים, ועל 14 הלוחמים שנפלו בפעולה זו. משם נסענו לכרמל, שמענו על תכנית 'מצדה בכרמל' של הישוב היהודי כשהנהגת הישוב העריכה שהגרמנים עומדים להגיע לא''י.  הדרמנו לנתניה, שמענו שיחה מפי רוני דותן, שהביא לארץ קרון מקורי מגרמניה ששימש להובלת יהודים למחנות ההשמדה. נכנסנו לקרון, שמענו את הסיפור של עזריאל פסטיג, חסיד מוז'יץ, שחיבר את הלחן של 'אני מאמין' בקרון הרכבת. המשכנו משם דרומה למוזיאון של קיבוץ יד מרדכי. שם שמענו על הקרב שניהלו חברי הקיבוץ מול המצרים, ראינו את הדגם המרשים של גיטו ורשה ואת השחזור של הבונקר במילא 18.
נסעו לאכסניה בין צורים וראינו הצגה עם דיון על ראול ולנברג חסיד אומות העולם. בסוף היום ישבנו לשיחת סיכום כיתתית.

ביום שלישי למסע, פתחנו ביד ושם, ערכנו סיור באיזור הפתוח של האתר, דברנו על חסידי אומות העולם, דברנו על הגבורה היהודית במרד גטו ורשה ובקרנו בחדר יזכור, ההיכל שבו נערכים הטקסים לאחמי''ם. התמזל מזלנו, ואריה המדריך סידר לנו מפגש נדיר וחד פעמי עם אדם בשם יעקב וכסלר שעובד בארכיון של יד ושם, שסיפר לנו סיפור אישי מדהים. הוא נמסר ע''י הוריו בהיותו תינוק, למשפחה נוצרית, וכך הוא גדל בחיק הנצרות, בלי שום ידיעה על עברו.  הוא עבד כל חייו ככומר, ורק בגיל 35(!) הוא גילה שהוא יהודי מאומץ והחל לחקור על עברו. הוא החליט לעלות לארץ, למד באולפן בקיבוץ טירת צבי, עזב את הנצרות, והחל להתקרב ליהדות. הוא גילה שהוריו נרצחו, אבל מצא כאן חלק מהמשפחה שלהם בנתניה, והתחבר חזרה אל משפחתו ואל שורשיו. לקח לו זמן רב, ורק לאחרונה, בגיל מבוגר, הוא בחר סופית לעזוב את הנצרות ולחזור באופן רשמי וסופי ליהודותו. יעקב אפשר לתלמידים לשאול שאלות והיתה שיחה פשוט מרתקת.
משם עלינו ברגל, בשביל המחבר להר הרצל. ביקרנוו בציון הקברים של 'נצר אחרון', בקברי הצנחנים שנשלחו למשימה בהונגריה, ובקברו של הרצל. משם יצאנו למרתף השואה, המוזיאון הראשון לזכר השואה שהוקם בארץ. כל קירותיו מכוסים באבני מצבות עם שמות של קהילות שונות שנספו בשואה. ערכנו שם טקס 'לכל איש יש שם', תלמידים הקריאו שמות של קרובי משפחה שנספו בשואה וסיפרו סיפורים אישיים. בסיום שרנו התקווה, היה מרגש מאד. לאחר מכן נסענו לכפר עציון, לחזיון האור קולי החדש, המושקע והמרגש  מאד. למדנו על הקרב העקוב מדם ועל חזרתם של בני הקיבוץ ליישבו לאחר מלחמת ששת הימים.  בהמשך הדרמנו לישוב נטע, ישוב שהוקם ע''י מפוני גוש קטיף, התאכסנו במדרשת הדרום, זכינו לביקור של הרב אייל ונתנאל, וערכנו שיחת סיכום מסע עם המדריך אריה. האווירה במסע מדהימה, ובשיחת הסיכום התחושה שעלתה מכל התלמידים הייתה שהמסע מאד משמעותי עבורם, ותורם רבות לזהות היהודית והציונית שלהם. במהלך המסע נחשפו התלמידים  לדברים רבים שעוררו בהם מחשבות ותובנות שילוו אותם עוד זמן רב.

את היום הרביעי והאחרון למסע התחלנו את היום בבית העדות בניר גלים, שמענו שיחה מאיש עדות, ניצול שואה בשם שרגא שמר ששיתף אותנו בסיפורו האישי. צפינו במיצג בית הזכוכית המדהים, שמספר את סיפורו של מפעל ההצלה הגדול של יהודי בודפשט.  משם הצפנו חזרה לתל אביב, ביקרנו במוזיאון הפלמ''ח, צפינו במיצג המרשים על גח''ל, ניצולי שואה, שעלו לארץ היישר אל פלוגות הפלמ''ח ה'צבריות' ומייד נדרשו אל שדה הקרב. דברנו על הקשיים איתם הם התמודדו, החל מקשיי שפה, דרך היחס המתנשא של חלק מה'צברים' ועד הגעגועים וההתמודדות הנפשית עם אבדן המשפחות בשואה והסיוטים ממראות השואה. ראינו עד כמה היתה עצומה תרומתו של הכח הזה למלחמת העצמאות ועל הקרבנות הרבים מבני הגח''ל. המיצג היה מדהים ומרגש מאד.בקרנו בחדר הנופלים של מוזיאון הפלמ''ח שבו יש  מאות מגירות של נופלי הפלמ''ח ובכל מגירה יש חפציים אישיים של אותו נופל המאירים את דמותו כגון יומנים, מכתבים וחפצים אישיים. החבר'ה עברו בין המגירות, ולאחר מכן שיתפו בקבוצה על הדמות שנגעה בהם. משם עברנו למוזיאון העצמאות, ראינו סרט על הקמתה של ת''א ועל פועלו של מאיר דיזינגוף, ראש העיר הראשון שלה. ומשם נכנסנו אל היכל העצמאות בו הוכרזה הקמת המדינה ע''י דוד בן דוריון. שמענו על ההתלבטות של ההנהגה לגבי ההכרזה, על הויכוחים עד הרגע האחרון על נוסח המגילה, וכן על הויכוח הנוקב האם יכנס שם השם למגילה או לא ועוד... 
סיימנו בטקס עם דברי סיכום של מדריכי הקבוצה והרמי''ם ובשירת התקווה. היה מעמד מרגש מאד מאד.

שבוע המסע היה מעצב מבחינת הכתה, הן בזהות העצמית של כל אחד והן בזהות הלאומית, ולא פחות חשוב בגיבוש ובאוירה הכתתית, התלמידים התנהגו למופת במהלך כל המסע. המדריך הקבוצתי אריה הניג, לא הפסיק להתפעל מהבגרות ומהרצינות של התלמידים ובעיקר מהעניין שהפגינו ומהשאלות שנשאלו ושיקפו שתכני המסע נגעו בהם ובחשיבות לחיים שלהם כאן בארץ ישראל בדור הגאולה.

דברי הסיכום של איציק הולינדר מחנך יב אשר נאמרו בטקס הסיום בהיכל העצמאות:
"ויכוחים רבים ניטשו סביב הנוסח של מגילת העצמאות. הויכוח הנוקב מכל היה סביב הכנסת שמו של הקב''ה במגילה. בסופו של דבר הושגה פשרה על נוסח ביניים 'מתוך בטחון בצור ישראל', הניתן להתפרש לשני פנים, הציונות החילונית ראתה בו ביטוי לכחו ועוצם ידו של הישוב היהודי, והציונות הדתית ראתה בו ביטוי לאמונה בקב''ה. כידוע, הרב פישמן בחתימתו, כתב בעז''ה, עמ''נ שבכל זאת, לא יפקד שמו של הקב''ה ממגילת העצמאות. 
נדמה לי שמי שקורא את מגילת העצמאות, רואה כבר בפסקאות הראשונות, שכותבי המגילה הכירו בחשיבות האמונה לביסוס הקשר בין עמ''י לארצו: 'אחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית...'. תפילתו של היהודי שלש פעמים ביום במשך אלפיים שנות גלות 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים', היא ששימרה את הקשר שלא התנתק במשך כל הגלות הארוכה בין עמ''י לארצו, ומנסחי המגילה הכירו בעומק ליבם שהאמונה היא היא שעומדת בבסיס הזכות של עמ''י לשוב אל ארצו לאחר שנים רבות כל כך.
הרמב''ם במורה נבוכים מונה דרגות בנבואה, את המדרגה הראשונה הוא מתאר כך: 'תחילת מדרגות הנבואה - שילווה לאיש עזר אלוקי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל חשובים מקהל רעים, או הציל חשוב וגדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות, - וזאת תקרא 'רוח ה', ... היא גם כן מדרגת משיחי ישראל החשובים כולם' (רמב''ם מו''נ ב, מ''ה).
לענ''ד הנסיון להכניס את שם ה' למגילת העצמאות, כמוהו כנסיון למצוא (או להוסיף באופן מלאכותי) את שם ה' למגילת אסתר, שכידוע שם השם נעדר ממנה.
אני חושב שכל מי שעבר בתחנות המסע שעברנו השבוע, על התפר שבין השואה לתקומת מדינת ישראל, ראה וחווה את עמ''י בשיא תפארתו. נפגשנו עם דמויות רבות רבות מאד, שכל אחד ואחד מהם ראוי היה להכנס תחת הגדרתו של הרמב''ם למדרגת 'רוח השם' – 'שילווה לאיש, עזר אלקי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול...'. ראינו מול עינינו עמ''י שרוח ה' שורה עליו כקהל וכיחידים, ומקדש בעוצמה גדולה את שם ה' בעולם. וכששם ה' נקרא בעולם בעוצמה שכזאת, במהלך היסטורי עצום שכזה, אזי נדמה לי,  שאין עוד צורך לצמצם את שמו של הקב''ה אל תוך פיסת נייר, חשובה ככל שתהיה. הגילוי האלקי והשראת שכינתו על עמ''י בארץ ישראל, ניכרת בכל מעשה ומעשה ובכל יחיד ויחיד שפועל למען כלל ישראל, ומתוך פועלו של עמ''י נקרא שמו של הקב''ה ומתקדש שמו בעולם".