בכלל הייתי סטודנטית לתקשורת, אבל הייתי גם מרכזת שבט בצופים, והטריד אותי מאוד שאני מחנכת לזהות יהודית בלי להבין את החלק של ה'יהודית'. אז נעניתי להזמנה, ובמשך שנה – בין 'המדיום הוא המסר' של מרשל מקלוהן ו'היה נכון למלא חובתך' – למדתי בבית המדרש. קראתי באותה שנה מקרא ותלמוד, בובר וברנר ועקבתי אחרי החוטים הדקים שמחברים אותם זה לזה ואותם אלי. החשיפה לעושר של טקסטים יהודיים ושאלת הרלוונטיות שלהם לחיינו נראתה (ועדיין נראית לי) חשובה, אבל נדמה היה לי שכל ניסיון להבין את האניגמה המכונה יהדות ייצא נשכר גם מצלילת עומק לטקסטים בהקשרם הספרותי וההיסטורי. וכך קרה, שכשהגיעה העת לבחור תואר שני – ואחר כך שלישי – הפכתי לתלמידת מקרא.

בעבודת הדוקטור שלי ההדרתי ופירשתי כמה מן המגילות שנמצאו בקומראן. מגילות אלו, בדומה לחיבורים יהודיים רבים אחרים מן התקופות ההלניסטית והרומית, הסתמכו במידה רבה על כתובי מקרא. הן השמיטו מן הטקסט המקראי וקיצרו אותו, שינו והוסיפו עליו כדי ליצור יצירה עצמאית. ההבדלים בין המקור המקראי ליצירה החדשה הם החלק המעניין ביותר, שכן הם החלון שבעדו ניבטת תפיסת העולם של המחבר. במגילות שחקרתי, למשל, מתוארים מלאכים רעים שמסיתים את אלוהים לנסות את אברהם משום שהם שואפים שיצחק ימות,  וכן כאלה הפועלים לצד פרעה נגד ישראל. באמצעות שילוב היצורים השמימיים והזדוניים הללו בסיפור, הסביר המחבר את קיומם של משברים בהיסטוריה של העם, ובמשתמע את המצוקה של תקופתו שלו.

האופן שבו מחברים יהודים הבינו והציגו את עברם הוא נושא שממשיך להעסיק אותי. בשנתיים האחרונות אני שקועה במחקר השוואתי של כארבעים טקסטים יהודיים ונוצריים מתקופת בית שני שבהם תוארו תולדותיו של עם ישראל בקיצור רב, לפעמים בפסקה או שתיים. לצדו של פרויקט זה, אני עוסקת גם בדרכי הייצוג של המשפחה בספרות היהודית מאותה התקופה. האם אהבה ממבט ראשון זה טוב או אולי הרסני? מהם חובותיו של הבן כלפי הוריו, ומה מצפים שאישה תעשה כאשר בעלה יוצא למסעות מלחמה? רבים מן החיבורים היהודיים שנכתבו במאות האחרונות לפני הספירה ומיד לאחר הספירה, משיבים לשאלות מן הסוג הזה בתמהיל ייחודי של סיפורי תנ"ך עם נורמות, ערכים ומוסכמות ספרותיות של התרבות השלטת של זמנם – תרבות יוון ורומא. וכך קורה, לדוגמה, שכאשר המגילה החיצונית לבראשית מקומראן מהללת את שרה אמנו ככלה יפיפיה, היא מציינת את החזה הלבן שלה, פרט שאינו מוכר מתיאורי נשים במקרא, אך תואם לאידיאל היופי הנשי שמשתקף מטקסטים קדומים ביוונית ולטינית.

המגילה החיצונית לבראשית, כמו שאר מגילות קומראן, נתגלתה לפני כשבעים שנה,  אך הפרסום ההדרגתי של המגילות שנמצאו שם הסתיים רק לפני שנים אחדות. הספרות היהודית של ימי הבית השני, אם כן, נפרשה לפני החוקרים במלואה זה לא מכבר, אך השאלות עודן רבות. אני מרגישה ברת מזל שניתנה לי ההזדמנות לחפש תשובות לכמה מן השאלות הללו, כאן, באוניברסיטת בן-גוריון.