השנה, מדינת ישראל חוגגת 70 שנה והאוניברסיטה מתקרבת לשנת היובל שלה. לאחרונה, קראתי מחדש את ספרו של חוזה המדינה, אלטנוילנד – ארץ ישנה חדשה, או כפי שכתוב בכותרת המשנה:"אם תרצו, אין זו אגדה", שיצא לאור בשנת 1902, בין הקונגרס הציוני החמישי שהתקיים בבזל והשישי שהתקיים ב-1903. סיפור המסגרת מתאר את פלשתינה בשנת 1902 כארץ חרבה וריקה ואז, כאשר הגיבורים, הדוקטור פרדריך לבנברג ומר. קינגסקורט, חוזרים אליה לאחר עשרים שנות התנתקות וחיים באי בודד (כמובן עם משרתים) הם מגלים שהארץ שינתה לגמרי את פניה. חברה חדשה קמה המביאה לכדי שלמות רעיונות והמצאות שהיו קיימים קודם באירופה ובארה"ב. הרצל היה חוזה במובן הזה שהתיאור שלו את ארץ ישראל בשנת 1923 עם קידמה טכנולוגית, צורת התארגנות פוליטית-חברתית שמשלבת בין שוויון וקפטליזם, פתיחות וסובלנות כלפי מהגרים ותושבים שאינם יהודים, הוא מהפכני ומעורר פליאה.
בספרו, כשהרצל עוסק בחיי הרוח של חברה החדשה, הוא מספר על התארגנות שאמורה לקרות כל עשרים וחמש שנה כאשר מתקיימת אסיפה של כל האינטלקטואלים הגדולים של האומה בין שהם חיים בארץ ובין שלא. במפגש הראשון שהתקיים על אונייה בשם "פוטורו (Futuro) - עתיד", דנו ענקי הרוח בנושאים כגון: יצירת קהילה מודרנית, חינוך באמצעות אומנות, רפורמה קרקעית, ארגון מדיניות הרווחה, דאגה לעובדים, תפקיד האישה בחברה מתוקנת, פיתוח טכנולוגיה, מחקר – ייעודו ויישומו.
אם מדינת ישראל היא המקרו-קוסמוס של חלומו של הרצל, האוניברסיטה היא המיקרו-קוסמוס. הרצל ראה חשיבות גדולה בעיסוק האינטלקטואלי כחלק מבניית האומה והתעצמותה הפיזית והרוחנית. עכשיו אנו חיים את ה-futuro / העתיד של הרצל, אבל נדמה שמעט שכחנו את המהות של האוניברסיטה, שהיא לקדם ולהעמיק את הידע האנושי ולפתח כלים ותובנות למען יצירת חברה בריאה, משכילה, אכפתית ומעורבת. אנו עדים לנטייה לזנוח את ההשכלה הרחבה והאינטגרטיבית לטובת הצטמצמות לתחומים לימודיים ומקצועיים צרים וממוקדים. לכאורה זה מה ששוק העבודה דורש ובאוניברסיטה, אנו חייבים להיות כרויים לדרישות השוק ולתופעות כלל עולמיות שגם משפיעות עלינו כאן. המטרה שלנו צריכה להיות הכשרת סטודנטים בתחומים ספציפיים וממוקדים כדי להכין אותם בצורה המיטבית להשתלבות בשוק העבודה. לטעמי, הרחקנו לכת בזה והצטמצמנו מדי. יותר מדי נצמדנו למודל הדיצפלינות כפי שהתפתחו במאה השנים האחרונות ושכחנו מעט את המטרה העיקרית של ההשכלה האוניברסיטאית, את המהות של ההשכלה עצמה. נהיינו יותר מדי תכליתיים בבחירות שלנו, ופחות סקרנים, לחשוב, לשאול, להבין, לאתגר, לטעות, ללכת לאיבוד, ולפתוח אפיקים חדשים.
האם עשינו את המוטל עלינו כאוניברסיטה, פקולטה ומחלקה? האם נתנו לכם את הכלים להתמודד נכוחה עם המציאות המורכבת המעמידה בפנינו יום יום שאלות של חיים ומוות, אמת ושקר ודילמות מוסריות? האם הכנו אתכם לעולם בו תצטרכו כל הזמן לנווט בין זכויות וחובות, חיי הפרט וחיי הציבור, האינדווידואל מול הקולקטיב? האם בזמן ששהיתם אתנו, עודדנו אתכם מספיק לקרוא יצירות ספרותיות, מאמרים מחקריים מעמיקים ומאתגרים? האם הבאנו אתכם להתווכח, לבנות טיעון, לשכנע אחרים, להטיל ספק, להיות ביקורתיים, להקשיב כשאחרים מדברים, להיות סובלן לשמוע דברים שאינם לרוחכם, אך לדעת גם לעמוד על שלכם? האם נתנו לכם כלים ליצירת קשרים עם אחרים, לעזור לזולת, לדבר בנימוס, לכבד את האחר? אני מקווה שהתשובה לשאלות האלו היא כן רבתי! הספר אלטנוילנד מדגים את החשיבות של פרספקטיבה, של מעבר הזמן, של חשיבות הניסיון והתהייה, את עוצמת התפקיד שלנו כמחנכים ושלכם כסטודנטים לשעבר ואזרחים הרוצים לחיות ולהשתלב בארץ. אנחנו לא מתיימרים לראות רחוק או טוב יותר מאנשים אחרים, אבל, כמו הרצל, אנחנו כן מבינים את החשיבות בשימוש בארגז כלים מגוון המאפשר לראות ולנתח את המציאות, ולהרגיש צורך לא לשבת ממול, אלא להיות מעורב ביצירת ההווה ולעצב את פני החברה בישראל ובעולם. אין לנו מונופול על האמת, ואנו מבינים שהחיים אינם שחור ולבן אלא פלטה מרתקת ומאתגרת של צבעים וגוונים. השאיפה שלנו היא להשתמש ביכולות שלנו כדי לעשות טוב בעולם כי אנו מבינים שמוטלת עלינו אחריות.
השנים האחרונות הן תקופה של טלטלות לא פשוטות בישראל ובעולם. ראינו שההבחנה בין אמת ושקר התטשטשה וכן שניתן כביכול אפילו להמציא עובדות. כאשר אפשר להתווכח אם אירוע כזה או אחר בכלל התרחש, או האם אדם זה אמר דבר זה או אחר למרות שיש צילום של האירוע בו הדברים נאמרו, ברור שיש לנו בעיה. יום יום, אנו מקבלים דוגמאות מאוד מוחשיות לתופעה שהיא תוצר, בין השאר, של העולם הדיגיטלי בו כל אחד יכול לכתוב, לשנות או ליצור את המציאות כפי רצונו ולסחוף אחריו אנשים רבים. הסכנות כאן רבות ואנו צריכים לעמוד על המשמר ולהגן בחירוף נפש על חופש הביטוי מצד אחד, והדבקות באמת מצד שני. חלק מאותו ארגז הכלים בו ניסינו לצייד אתכם הוא היכולת להבחין בין אמת לשקר, לנסות לתת פרשנות הגיונית לעובדות, וליצור הבנה טובה יותר של המציאות.
בהצלחה בכל אשר תעשו!