אימפריית הרמיקוב

בשש וחצי בערב ניתן האות. 56 המתחרים צעדו לאולם, התיישבו סביב שולחנות מרובעים, ארבעה סביב כל שולחן, והחלו לטרוף את אריחי המשחק תחת עינם הפקוחה של השופטים. על כל שולחן הוצב טיימר. אפשר היה לחשוב שמדובר במשחק בלק ג'ק בקזינו בלאס וגאס או באליפות שחמט, להבדיל. אלא שהתחרות הזו הייתה אליפות הרמיקוב, שהתקיימה במלון קראון פלאזה בתל אביב, והמתמודדים התחרו ביניהם לא רק על תואר אלוף הרמיקוב הישראלי אלא גם ובעיקר על הזכות להשתתף באליפות העולם ברמיקוב שתיערך בנובמבר הקרוב בברלין, כולל כרטיס טיסה ואירוח.

הרכב המתחרים היה אקלקטי. ליאת רובינפלד, שיער צבוע בכחול בוהק, ישבה מול חייל דתי עם ציציות, ואתי אריאלי, שזו התחרות השלישית שהיא משתתפת בה, יחד עם שבעה מבני משפחתה, ביררה בצחוק אם ניתן לשחד את השופטים. "שייתנו לי כבר את הגביע ויחסכו זמן", אמרה ושלפה מתוך סל גביעים ואותות הצטיינות שבהם זכו בני המשפחה בתחרויות הקודמות.

אם היה שם מתח, הוא התחבא מאחורי צחוקים ושיחות רעים. זהבה שילון, פעם דיילת וכיום גמלאית, נפגשת בכל שבת בבוקר עם חברותיה למשחק רמיקוב. "יש לנו חוף סודי במכמורת. אנחנו 'פותחות' שם שולחן, פורסות מפה ומשחקות. קניתי את המשחק אפילו לנכדים, והשנה הצטרפו אלינו סבתות ונכדים שביקשו שאלמד אותם. התחלנו לעשות טורנירים, ועל הדרך נהייתי סוכנת של המשחק. אני לא אדם תחרותי, יודעת שאין לי סיכוי לנצח, אבל אפקט התחרות נכנס מהצד והאווירה נהדרת".

"בפעם הראשונה שבההלכתי לתחרות הייתי בטוחה שאגיע לבית אבות", סיפרה נגה רוזנברג, בעלת "אימא נגה", מגזין אינטרנטי להורים ולילדים. "כל מי ששמע שאני משתתפת בתחרות צחק עליי שהצטרפתי לגיל הזהב. אף אחד לא מאמין לי שיש פה מלא צעירים. אנחנו חיות חברתיות שעדיין זקוקות לתקשורת פנים אל פנים, ומשחקים בכיף כדי לא לקבל פרצוף של מסך".

לגדול עם רמיקוב

מי ידע שיש בכלל אליפות עולם ברמיקוב? ומי ידע שהרמיקוב נחשב למשחק החברה הכי נפוץ ונמכר בעולם, אחרי מונופול ושבץ נא? וכי על-פי הערכות שונות, עד היום נמכרו כחמישים מיליון ערכות רמיקוב בעולם? "אין לנו נתונים מדויקים על העבר, אבל מה שאני יכול לומר כיום הוא שבכל שנה אנחנו מוכרים כמיליון ערכות של משחקי רמיקוב בעולם", אומר מיכה הרצנו, בנו של ממציא המשחק אפרים הרצנו. מיכה ואחותו מריאנה עומדים כיום בראש חברת קודקוד, יצרנית המשחק. "כמו מונופול ושבץ נא, הרמיקוב נמכר כבר כ-65 שנים, זאת לעומת משחקים שכיכבו בתקופה מסוימת ובהמשך יצאו מן האופנה". כאן עולה תהייה נוספת - מי ידע שממציא המשחק הוא בכלל ישראלי? ואיך קרה שמשחק ישראלי נמצא כבר עשרות שנים בשילוש הקדוש של משחקי החברה המובילים בעולם?

הכול התחיל כשאבא, פליט מלחמה, עלה מרומניה לישראל, מספר מיכה הרצנו. כמו עולים חדשים רבים בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת הוא ניסה להתפרנס, ופתח חנות סדקית קטנה בתל אביב. "בשלב מסוים עלה במוחו של אבא רעיון. הוא התחיל לייצר אריחי משחק מפרספקס. כל אריח נצבע ידנית", מספר מיכה, ואחותו מריאנה מוסיפה: "בחופש הגדול היינו צובעים אריחים בבית ואחר כך רוכבים על האופניים להציע את המשחק לחנויות בעיר או לגבות תשלום. גם אימא עבדה עם אבא, וצבעה ומכרה. לא היו אז לגו או משחקי מחשב, אבל היו גוגואים וקלאס וילדות נהדרת, ולמדנו לא לקחת שום דבר כמובן מאליו".

בארץ לא היו אז כמעט חנויות צעצועים, למעט אולי בר לוי באלנבי. מיכה: "אבא היה מסתובב בין חנויות שונות ומנסה לעניין אותן במשחק, וכך הגיע גם לחנות עונג לרהיטי תינוקות באלנבי 94. הוא הצליח לשכנע את בעל החנות ואת אשתו להקדיש לו כמה דקות והדגים להם את המשחק. הם כל-כך התפעלו, שלקחו כמה ערכות. אף אחד לא הבין מה עושה רמיקוב בחנות לתינוקות, אבל המוכר הזריז הפגין כישורי שיווק מרשימים. 'בקרוב יהיה לכם תינוק', היה אומר לקונה המיועד. 'עוד מעט תשבו ערבים ארוכים בבית, אז מה תעשו? יהיה לך זמן לשחק עם אשתך'. הפטנט הוא קידום יחידני והוא עדיין פועל - לא מזמן המפיץ הבולגרי שלנו לקח אותי לסיור בחנויות AM PM ובחנויות לנעלי ילדים בסופיה, שם הוא משווק את המשחק".

יצוא ל-52 מדינות

עם הזמן ההורים פתחו מפעל קטן והילדים נכנסו לעסק. כשראו שהשוק בארץ מתחיל להיות רווי, בשנות ה-60 המאוחרות, הם החלו לתור אחר שווקים בעולם. ארצות הברית הייתה הראשונה, ובשנת 1979 הרמיקוב הוכרז כמשחק הנמכר ביותר בארץ האפשרויות. באותה תקופה אליזבת טיילור ביקרה בישראל ושכרה קומה שלמה במלון קינג דיוויד בירושלים. "החלטתי להעניק לה רמיקוב במתנה, ויום אחד בחמש אחר הצהריים דפקתי על דלת חדרה", מספרת מריאנה. "היא פתחה את הדלת עם כל הרולים בשיער ושאלה מה היא יכולה לעשות בשבילי. נתתי לה את המשחק, וביקשתי שאם ימצא חן בעיניה שתספר לחברים. ואכן, היא שיחקה ופרסמה. אגב, באחד מפרקי 'סיינפלד' ניצבת קופסה של המשחק על המדף. מפיקי הסדרה החליטו על זה ביוזמתם".

כשערד הפכה לעיר הם קבעו בה את המפעל המשפחתי. "בייגה שוחט, שהכיר היטב את חמי, יצחק פרלשטיין, אדריכל ובונה ערים שתכנן בין היתר את ערד, עשה את השידוך", מספר מיכה. "לפני שנתיים בנינו שם מפעל חדש על שטח של כעשרת אלפים מטרים רבועים. מזמן היה אפשר לייצר בסין או בירדן, אבל אני רואה בזה ציונות. אנחנו מעסיקים כיום כשישים עובדים, חלקם כבר דור שני, מחציתם עולים מרוסיה, ויש גם יוצאי אתיופיה ואחרים, שעובדים בשלוש משמרות. אנחנו מייצרים כמאתיים סוגי משחקים ביותר ממיליון פריטים לשנה, המתורגמים לכ-27 שפות".

מריאנה אחראית על כל הקשור בכספים ובשיווק, ומיכה על הפיתוח ועל הייצור. על השאלה מה יש לרמיקוב להציע בעידן הדיגיטלי המתוחכם, יש לו תשובה מן המוכן: "לא מזמן יצא לי לשמוע את פרופ' עמוס רולידר, שאמר שהייתה הקצנה לכיוון הדיגיטלי והיום יש קאמבק למשחקי קופסה וחברה. אגב, ציבור הכיפה הסרוגה הוא קהל טוב שלנו. הם לא נוסעים ולא מדליקים מסכים בשבת, אז יושבים ומשחקים יחד".

כיום כ-80% מהמוצרים מיועדים לשוק הבינלאומי, והמשחק מיוצא ל-52 מדינות. "המשחקים שלנו הם שגרירי כחול-לבן בעולם. לי זה חשוב מאוד. מרבית היצוא מיועד לארצות הברית ולשווייץ, אנחנו מייצאים הרבה גם לאיסלנד, לניו זילנד, ליפן ולסינגפור, והשווקים עם הצמיחה הגבוהה ביותר בתחום הם טייוואן וקוריאה". אגב, רק אחד מבני הדור השלישי הצטרף לחברה, וכחברה פרטית הם אינם מפרסמים את היקף עסקיהם.

הקליק של האריחים

ובחזרה לתחרות. שני הסבבים הראשונים הסתיימו, האריחים קרקשו וטופסי התוצאות הועברו לשופטים. לשלב הגמר עלו שלוש נשים וגבר. המתח היה בשיאו. ב-11 וחצי בלילה הוכרז הזוכה המאושר, יוני אוחנה, בן 27 מגן יבנה, שעובד בחברת הפצה למוצרי חשמל וזו לו הפעם הראשונה שהוא משתתף בתחרות. "אני משחק רמיקוב במשפחה מגיל צעיר, אבל על התחרות שמעתי במקרה רק כמה ימים קודם, ונרשמתי. הזכייה באה לי בהפתעה גמורה".

תחרות הרמיקוב העולמית הראשונה נערכה ב-1991 במלון הייאט בירושלים, והשתתפו בה 12 מדינות. בתחרות הקרובה בברלין ישתתפו כשלושים מדינות. לאורכו של השטיח האדום יפוזרו אריחי רמיקוב, והזוכה יקבל סכום נאה של 7,452 אירו.

"תחרויות הרמיקוב מתקיימות מדי שלוש שנים, מתוך רצון להנציח את זכר ההורים שלנו", מספרים מיכה ומריאנה. "כבר הספקנו לקיים תחרויות בחנות הצעצועים המיתולוגית Hamleys בלונדון, בקומת הביניים של מגדל אייפל, באוהל מיוחד על קרחון 3303 בסן מוריץ שבשווייץ, במנזר על גבול בלגיה והולנד, במתחם מחילות מתחת לאדמה בעיר אאכן בגרמניה, בזירת מלחמת שוורים בעיירת נופש בקוסטה דל סול, והאחרונה נערכה על הר הגעש אטנה בסיציליה. הנושא קשור תמיד למקום ולמדינה המארחת. בסן מוריץ, למשל, הגישו קוביות רמיקוב משוקולד". הבחירה במדינה המארחת נעשית בעצה אחת עם המפיצים שלהם במדינות השונות ועם לשכות התיירות המקומיות.

מיכה: "אם יורשה לי לגלוש לנוסטלגיה, כשאבא שלנו היה הולך ברחובות תל אביב בערבי הקיץ החמים ושומע את הקליק של האריחים שלו מהגזוזטרות למעלה, הוא היה מאושר. כך אני מרגיש כשחברים שולחים לי בוואטסאפ תצלום של משחק רמיקוב על מדף בחנות אי-שם בעולם".

איך משחקים רמיקוב

נאמר מיד שהרמיקוב שונה בתכלית מרמי, וגם לא משחקים בו בקלפים אלא בקוביות שנראות כמו אריחים קטנים. כל אריזה מכילה 106 אריחים, מתוכם 104 אריחי מספרים ושני ג'וקרים. טווח המספרים נע בין 1 ל-13, והם מגיעים בארבעה צבעים: שחור, צהוב, כחול ואדום. מהלך המשחק הוא כזה: מפזרים את כל האריחים על השולחן עם הפנים כלפי מטה וכל משתתף לוקח 14 אריחים, אותם הוא מסדר על מסילות עץ (או פלסטיק) כך שהמתחרים האחרים לא יוכלו לראותם.

המטרה היא ליצור סדרות של אריחים: סדרה יכולה להיות מורכבת ממספרים זהים בצבעים שונים, למשל 10 שחור, 10 צהוב, 10 אדום ו-10 כחול, או מספרים עולים באותו הצבע. סדרה חייבת לכלול לפחות שלושה אריחים, וכל אחד בתורו יכול גם להוסיף אריח לסדרה שכבר קיימת על השולחן. מותר להשתמש בג'וקרים במקום אריח שחסר להשלמת הסדרה, והמנצח הוא מי שנפטר ראשון מכל האריחים שלו.

ככל שמתקדמים במשחק החוקים נעשים מורכבים יותר, אך בשביל הפשטות נאמר כי בסיום כל סבב, כל משתתף שלא ניצח מסכם את המספרים שעל-גבי האריחים שנותרו לו והסכום נרשם לחובתו - ואילו הסכום הכולל שעל-גבי אריחי המפסידים נרשם לזכותו של המנצח.