שם סטודנט המראיין: רותם צוק, סטודנטית שנה ד' למשפטים ומנע"ס

שם סטודנט המראיין: לין כרמון, סטודנטית שנה ד' למשפטים ומנע"ס

 

ספר קצת על עצמך?

 

 

 

פרשת השחיתות המרכזית עליה אספר היא פרשת גוזלן. הפרשה החלה בשנת 1999 ואילך גוזלן כיהן כחבר הועד הממונה על סידור העבודה בסקטור הסוורים בנמל חיפה. באותה העת, חלוקת שעות העבודה והמשמרות בין העובדים בנמל התבצעה באופן ידני. זה דבר שלא נתפס שהועד עושה את סידור העבודה. גוזלן היה רשום בעבודה כאשר בפועל לא נכח במקום, במקרים אחרים נתן עדיפות למקורביו בשיבוץ למשמרות, ועוד שורה של אירועים חמורים של מינהל לא תקין שאף קבע המבקר הפנימי כי יש חשד לעבירות פליליות. חלוקת העבודה הייתה אמורה להתבצע בצורה שוויונית ועל פי קריטריונים קבועים מראש, וכן הייתה אמורה להיות שקיפות בניהול סידור העבודה מה שלא קרה בפועל. אני סירבתי לשתף פעולה עם ה"נורמה הפסולה" הזו. בתחום העבודה בסקטור התפעול הסווארים עובדים על פרמיות - כל יום אפשר לצבור החל מ-3 עד 30 שעות פרמיות הנקבעות לפי התפוקות שהעובד מבצע במשמרת, ולכן הן שוות המון כסף. אני תמיד התנגדתי ועדיין מתנגד, זה לא נורמאלי לתת לבנאדם משכורות גבוהות כאלו בעוד עורכי דין ולדוגמא: אחי אברהם כרמלי שהוא פרופסור למינהל עסקים בעל שם עולמי לא מקבל ולא מתקרב למשכורות הללו. הנמל הוא מונופול מאוד חזק ולדעתי אין כל הצדקה כזאת.

 

 

כמו כל אדם נורמלי, הגשתי תלונה לממונה עלי וחשבתי שהוא יתקן את המצב. הסתבר, שהוא שותף בקנוניה עם האחראים על סידור העבודה. חשבתי שמנהל הנמל יהיה גורם יותר אובייקטיבי, אבל התבדיתי. בתחום של שחיתות ומנהל לא תקין הגשתי 186 תלונות. המנהלים אמנם הביאו בודק חיצוני שמסקנותיו הובאו בדו"ח ברמק. את הדו"ח המנהלים סירבו לחשוף. באותה תקופה נחקק חוק חופש המידע, ומכוחו הגשתי תביעה לביהמ"ש המחוזי לחשוף את הדו"ח. הדו"ח קבע כי במספר רב של מקרים היה ממש בתלונותיי, וכי נפלו פגמים חמורים בהתנהלותו של גוזלן. בנוסף, המליץ הדו"ח כי הנהלת הנמל תחזיר לידיה את תפקיד ציוות העובדים בתחום הסוורות ושתהליך זה יעשה באופן ממוחשב ושקוף. שלושה שבועות בלבד לאחר שהתחלתי לעבוד בנמל, סירבתי לשתף פעולה עם עוד פרשה חמורה שנקראה פרשת "תחנת הסיכה" ניגשתי לעו"ד שושנה ברוידה, בעלת משרד עורכי-דין, ובייעוצה ובעזרת הדרכתו של עו"ד ישי בן דוד ממשרדה, תיעדתי את כל השלבים, אני לא מסתיר את זה שעבדתי עם חוקרים פרטיים בפרשות שונות, באחד הפעמים שראו את גוזלן מבלה בחמת גדר, בעוד בפועל הוא כתוב בסידור העבודה. הצגתי זאת להנהלת הנמל, ובתגובה הם אמרו שישאירו אותו בוועד אך יוציאו אותו מסידור העבודה. בפועל, הוא המשיך להיות מושחת (באמצעות אנשים אחרים) ולהתנכל לי. לאחר הפסיקה במחוזי, השביתו את הנמל בטענה שעד שלא אצא מהנמל, הם לא מוכנים לשנות את האופן שבו נוהג סידור העבודה.

 

 

באותה תקופה, 250-300 עבדו בסקטור הסוורות היו תחת שררה ואני שחררתי אותם מעבדות לחירות. תחשבו מה זה ש-250-300 איש היו תלויים באיש מושחת אחד והפרנסה שלהם הייתה תלויה בזה. זו הייתה דיקטטורה, אם לא היית בוחר את האנשים האלה לוועד היו עושים לך בלגן. אחרי הכל, כל אלה שכן קיבלו את המשמרות עם הפרמיות המנופחות, למה להם לחפש מלך חדש? ואז אני באתי ודרשתי שסידורי העבודה יהיו שקופים וחשופים לעיני כל.  כב' השופטת ברכה בר זיו מבית משפט המחוזי כתבה בפסק דינה, להלן ציטוט:

 

"..ואולם במצב דברים זה חובה על הרשות להביא את הדו"ח לידיעת כל הנוגעים בדבר (חובה ולא עניין של שיקול דעת) – אחרת היא נותנת ידה להנצחת אי סדרים וליקויים ופוגעת בעצם אושיות המנהל והסדר הציבורי. סעיף קטן (1) מתייחס ל'שיבוש של התפקוד התקין' ובמידה ועל פי הדו"ח תפקוד הרשות הציבורית ממילא אינו תקין – ברור כי אין לתת יד להמשך המצב הקיים וגילוי הדו"ח לא רק שלא ישבש ניהול תקין אלא עשוי להביא להתקיימותו.."

 

הנהלת הנמל ניסתה לתפור לי תיקים ולהעליל עליי סיפורים ולהתנכל לי עם תלונות אבל לא הצליחה, כל פעם נלחמתי בהם בכל הכוח, הם הוציאו המון כספי ציבור על מאבק כנגדי. ההנהלה ניסתה לשבור אותי כלכלית. התקופה של המלחמה בהם לקחה זמן. זה תהליך לא פשוט, זה לקח זמן ממני ומהמשפחה, אבל זה מאבק שאמרתי לעצמי - או שאני מוותר או שאני מציל איתי עוד 250-300 איש. יכולתי להשאיר את הנמל ככה וללכת לחפש מקום עבודה אחר, אבל לאט-לאט אנשים החלו להתקרב אליי ולספר לי מה קורה להם בעבודה ועל הדברים הפסולים שמתנהלים ביום-יום. 

 

ב-2005 בלית ביררה עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"צ, במטרה שיינקטו אמצעי משמעת נגד גוזלן וכן כנגד שותפיו בטיוח ההתנהלות הפסולה. להלן ציטוט סעיף 22  מפסיקת בג"ץ:

 

"אף שהעתירה לא הצריכה סעדים שיפוטיים אופרטיביים, השתלשלות הדברים כפי שנחשפה בעטייה מצביעה על שיבושים מהותיים שהתרחשו בהתנהלות הדרגים הניהוליים בנמל חיפה במועדים הרלבנטיים לעתירה... תופעות אלה מקומם לא יכירם בהנהלת גופים ציבוריים. בסופו של יום, ולאחר תקופה ארוכה, טופלו הליקויים החמורים בהתנהלותם של גורמים שונים בנמל חיפה ונמצא להם מענה, גם אם באיחור רב, הן במישור המערכתי והן במישור הפרסונלי. הנעת גלגלי הבדיקה והבחינה של הליקויים הניהוליים התאפשרה לא במעט בזכות נחישותו של אזרח מן השורה כרמלי, עובד הנמל, אשר העלה את סוגיית הסטיות מן המינהל התקין בפני הרשויות, והביא בפעילותו זו לרפורמה המערכתית, ולפרישתם מחב' הנמל של נושאי התפקידים הנוגעים בדבר, ובעיקר גוזלן, בלא תנאי פרישה מיטיבים. בכך השיגה העתירה את יעדיה העיקריים גם בלא שניתנו צווים פורמליים כנגד בעלי התפקידים. העותרת ראויה לפיצוי על העמל שהשקיעה בהבאת הנושא לדיון בבית המשפט, משהיתה בכך תרומה חשובה להשלטת ערכי טוהר המידות ונקיון הכפיים בשירות הציבורי."
[ההדגשות אינן במקור]

 

כתוצאה מכך פיטר מנכ"ל הנמל את השותפים ובאשר לגוזלן- הוחלט על פרישתו ללא תנאים מיטיבים. כאן חשבתי שתמה הפרשה אבל הסתבר שלא.

 

בשנת 2009, חזר לכהן אחד מנדי זלצמן כמנכ"ל הנמל ולאחר מכן הביא את שותפו לטבינסקי, שהתפנו ל"חיסול חשבונות" עמי. לכן אם אני לא טועה באותה שנה, כב' השופט ומבקר המדינה מיכה לינדשראוס הורה להעניק לי צו הגנה זמני (שהפך לקבוע בשנת 2014) וכינה את מנדי זלצמן - מנכ"ל הנמל  ויעקב לטבינסקי - סמנכ"ל משאבי אנוש "אדריכלי ההתנכלויות" כלפיי. ברגע שהם הוגדרו בצורה כזו, אני יכול לתבוע אותם אישית, לא עשיתי זאת ושמעתי לעורכי דיני ולתנועה - אבל אם יתחילו עימי שוב התביעה תבוא, אציין חשוב שיהיה לעובד צו הגנה כדי שלא יפחד לחשוף שחיתות. 3 שופטי ביהמ"ש העליון שיבחו אותי בפסק דינם, זהו דבר שלא קורה בדרך כלל.

 

ב-2005 היו בחירות לוועד. לא דיברתי עם אף אחד, לא עשיתי תעמולת בחירות, רק כתבתי: "מי שרוצה מנהל תקין וסוף לשחיתות ולצאת מהעבדות לחירות- שישים פתק שאול כרמלי". נבחרתי, במטרה לשים סוף לשחיתות. בעקבות זאת, החריפה המלחמה נגד ההנהלה. הם לא הבינו כמה נחישות ואומץ יש לי, והחלטתי שאני נאבק עד הסוף.  
כבר ב-2003 העניקו לי את אות אביר איכות השלטון למאבק בטוהר המינהל הציבורי ותקינותו לשנת 2003, בהוקרה על נחישות ואומץ לב נדיר כעובד השירות הציבורי ועל תרומה ייחודית לתיקון הליקויים ולשיפור איכות השירות הציבורי בישראל ועל אמונה ביכולת של איש אחד בודד לתקן עולם.
 

 

 

נוקבו צמיגי מכוניתי בעבודה וגם בבית, ארונית הציוד עם חפציי האישיים הושלכה מגובה של 3 קומות. בנוסף, התקבלו איומים על חיי ועל משפחתי אשר דרשו התערבות משטרתית והעבירו אותי למקום עבודה אחר בכדי לשמור על שלומי. היה ניסיון לחבל בארון חשמל בבניין שלי, ניסו לשתול לי האזנה סתר על הטלפון הביתי, וגם עקבו אחריי. כל הפעולות האלה לא הרתיעו אותי, ולא מרתיעים אותי אלא מחזקים אותי.

 

להיות חושף שחיתות זה לא מקצוע. אתה לא בוחר בזה – אתה נקלע לזה. זה יכול לקרות לכל אחד. יש הרבה שיקולים כאשר אדם מתלבט האם לחשוף שחיתות. אני חסמתי את כל השיקולים ואמרתי "זה או אני או הם". במהלך המאבק לא היה לי ראש לכלום, לא למשפחה ולא למוזיקה, אם הייתי מנגן כל יום 4 שעות, ירדתי לשעה אחת ביום, אף פעם לא חשבתי לוותר, אני בנאדם נחוש מאוד. תמיד ראיתי לנגד עיני- או שאנשים יישארו בעבדות, או שאני אוציא אותם לחירות. אדם יכול להעביר את כל חייו בלי לעשות כלום, ואני בחרתי לעשות מעשה. בכל התהליך של המאבק ידעתי שבסוף הצדק ייצא לאור ובחרתי תמיד ללכת עם האמת שלי. 

 

 

נהייתי כמו כותל לאנשים שרוצים לחשוף שחיתויות, אנשים רבים פונים אלי גם מחוץ לנמל מעיריות, חברות ממשלתיות אחרות ועו"ד, בכל פנייה אני מתייעץ עם היועצת המשפטית עו"ד צרויה מידד מהתנועה, אני מציע למי שרוצה לחשוף לעבוד צמוד עם עו"ד ואני מצליח לעשות המון שינויים במערכת. למרות זאת, אני לא רואה את עצמי בתור סמל, פשוט רציתי להיאבק בשחיתות. כמישהו פונה אליי, אני קודם כל אומר לו אם הוא מבין למה הוא נכנס. כי לא כל אחד מבין מה ההליך הזה מצריך ממנו. אם האדם לפני פיטורין אני עוזר לו לנסח עתירה לבית הדין לעבודה, ופונה במקביל למבקר המדינה שיוציא לו צו הגנה. בנוסף, אני מייעץ לו לתעד הכל ולהיות מסודר. לא נתקלתי עד היום במישהו שהגיע אלי והתחרט. אני ממליץ לאדם המחליט לחשוף שחיתות, לא לפעול בלי ייעוץ משפטי.  אני רוצה להדגיש שאלמלא עורכי הדין שושנה ברוידה ומשרדה בשילוב של התנועה לאיכות השלטון, לא יכולתי לנצח במאבק הזה. כשתנועה או עמותה, כמו עוגן, מייצגת מישהו, זה אחרת לגמרי מאשר עו"ד פרטי. שופטים מתייחסים להתערבות של תנועה/עמותה הרבה יותר ברצינות.

 

 

זו יוזמה מבורכת וכל הכבוד לכם. יש עתיד ליוזמה הזו. אולם, כל עוד יש אנשים הדוגלים במושגים "שחיתות" או "מנהל לא תקין" במקום מסוים, לא יהיה ניתן להעביר את היוזמה הזו שם. אני לא מאמין שאדם שבא מבית ש"רגיל" לשחיתות לא ימשיך בדרך זו, אם הוא מאמין ביושרה אז הוא יכול להשתנות, החינוך הוא ערך עליון.

 

 

כיום אני אתת ומנהל צוות עובדים בנמל, סיימתי בשנת 2008 קורס מבקרים פנימיים בהצטיינות באוניברסיטת חיפה, ואני מגשר מוסמך מלשכת עורכי הדין משנת 2004. בנוסף, אני פעיל מרכזי בתנועה לאיכות השלטון, עוזר לחושפי שחיתויות על חשבוני הפרטי וללא כל תמורה ומלווה אותם מתחילת התהליך ועד סופו.

 

 

אני מאוד אוהב דגים, זה תחביב שאני לוקח מאוד ברצינות ומשקיע בו את מירב כספי וחלק גדול מזמני. הדגים מעניקים לי רוגע בבית. יש לי בבית דגים מאוד מיוחדים והחלום שלי זה לפתוח חוות גידול לימודית לסטינגריים בלק דיימונד- שהם הדגים היקרים בעולם. אני עובד על פרויקט זה ממש בימים אלו, מצד שני יש לי תחביב נוסף שאני אוהב לעשות עבודות מיוחדות בעץ, כגון: עבודות בעץ זית, עבודות באיקליפטוס ועוד.

 

 

חשוב לי שאנשים יבינו שאפשר אחרת, לא צריך להיות מושחת. אנשים טובים נזרקים החוצה- זה לא צריך להיות ככה. הדור של עכשיו הוא דור פיקח ונבון ואני מאמין שהוא יכול לשנות את פני הדברים.

אם מישהו נתקל בשחיתות אני אומר לו לא לפחד לעולם, ושקודם כל יקבל החלטה עם עצמו - אם הוא רוצה להתמודד כי הדרך ארוכה, אם הוא מוכן לזה נפשית, כלכלית ופיזית. אם הוא מוכן לשלושת הדברים האלה שיידע שיש גופים שיכולים לסייע לו: עמותת "עוגן", התנועה לאיכות השלטון, מבקר המדינה, היועמ"ש, ומבקרים פנימיים כפנייה ראשונית. והכי חשוב- לא להישבר ולדעת שגם אחרים עברו את זה וניצחו מערכות כאלו, ואם מישהו אחד כזה מגיע אלי, אני לא אתן לו לעולם ליפול - גם אם אני צריך להוציא מעצמי כסף כדי לממן לו ייעוץ משפטי.

 

לדעתי ההתמודדות של חושף שחיתות צריכה להיות במישור אחר – תביעות אישיות נגד מי שפגע בך. ברגע שמישהו יידע שעלולה להיות לו חבות אישית הוא יפחד. צריך לשים סוף לבריונות. אם נשאל כל עובד באופן אישי- נמאס לכולם מהשחיתות.יש עכשיו יותר הגנה אחרי חקיקת חוק חושפי שחיתויות, אך הדרך עוד ארוכה. לא צריך להשלים עם שחיתות, מה יהיה עם הילדים שלנו? איזה עולם יהיה לנו?

 

חשוב לנו לציין, כי לפי החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי, התשנ"ב 1990, חושף שחיתות זכאי לקבל תעודת הוקרה מנשיא המדינה, על תרומתו לטוהר המידות. עד היום חשיבותו של חוק זה הייתה הצהרתית בלבד והוא מעולם לא יושם. לראשונה, עפ"י המלצתה של שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, הנשיא צפוי בקרוב מאד להעניק תעודות הוקרה לשלושה חושפי שחיתויות, אשר ביניהם מר שאול כרמלי.