קהילת פוקשאן – הקהילה בשואה

ב-1941, בימי מלחמת העולם השנייה (1939 – 1945) ישבו בפוקשאני קרוב ל-4,000 יהודים, בתוך 37,000 תושבי העיר.

בימי ממשל אנטונסקו הפרו-נאצי נאלצו הסוחרים היהודים למסור את עסקיהם לאנשי “משמר הברזל” והמסרבים שולחו למחנות-ריכוז בטארנו-ג’יו ובקאראקאל. שלושה בתי-כנסת נהרסו בידי חבלני הצבא הרומני בטענה שיסודותיהם התערערו ברעש-אדמה שארע בנובמבר 1940.

אחרי מתקפת גרמניה על ברית-המועצות (ביוני 1941, ורומניה אז בת בריתה של גרמניה הנאצית) נאסרו גברים יהודים בני 16 עד 60 למשך שבועות מספר, ואחרי ששוחררו נשארו במאסר 65 בני ערובה, ביניהם הרב וראשי הקהילה. כעבור שלושה חודשים הופחת מספרם לעשרה, שהוחלפו מדי פעם על ידי יהודים אחרים. הקהילה קלטה ותמכה ביהודים שגורשו מן האיזור, ב-400 עובדי-כפייה יהודיים מדרום טראנסילבאניה וב-210 יתומים יהודים שהובאו מטראנסניסטריה באביב 1944.

בהתקרב הצבא האדום במאי 1944 גויסו כל היהודים, גברים ונשים, לחפור תעלות נגד טנקים להגנת העיר.

ב-1947 חיו בפושקאן יותר מ- 6,000 יהודים. תוך שלוש שנים ירד מספרם ל3,500, בגלל הגירה לארצות-חוץ.

(** מקור: בית התפוצות)