הרקע –
בשנת 1878, בקונגרס ברלין, הפכה רומניה לממלכה עצמאית לאחר שהשתחררה מהשלטון התורכי.
עצמאותה והכרתה הבינלאומית ניתנו לה תחת התנאי וההבטחה מצידה להעניק זכויות למיעוטים שבשטחה – התניה אשר הפיחה תקוות רבות בקרב היהודים.
רומניה לא עמדה בהתחייבות זו ואף נקטה ביד קשה כלפי היהודים אשר התאכזבו קשות מהמצב. ניסיונות ההידברות עם ממשלת רומניה לא הצליחו.
גילויי אנטישמיות כלפי היהודים, פוגרומים, מעשים אלימים ,עלילות דם וכן ניסיונות מתמידים לסלק את היהודים מחיי הכלכלה המשיכו בחסות השלטונות.
ב-1881 חוקק חוק אשר ייפה את כוח השלטון לגרש “זרים בלתי רצויים” וב-1883 הוצא צו לגרש את היהודים משירות צבאי ולהרחיק תלמידים יהודיים מכל בתי הספר התיכוניים.
לאירועים אלה הייתה השפעה עמוקה על יהודי רומניה ותחושת ביטחונם.
הללו הביאו להתפתחויות ולמסקנה בקרב יהודי רומניה, בדבר הצורך למצוא מקלט אחר, אמריקה או ארץ ישראל. ממשלת רומניה עודדה הגירת היהודים.
בתקופה זאת, חיבר נפתלי הרץ אימבר את השיר, “תקוותנו”, בשנת 1878 בעיר יאשי.
השיר שיקף את הגעגועים של יהודי רומניה לארץ ישראל ורצונם העז לשוב אליה.
במקביל להתנהלותו של דיון ציבורי באשר ליעד ההגירה הנשאף: ארץ ישראל או אמריקה, הוקמו ברומניה עשרות “אגודות לישוב ארץ ישראל” שחרטו על דיגלן את הסיסמה: “יישוב ארץ ישראל על ידי עבודת האדמה”.
פעילות האגודות הלכה והסתעפה והורגש הצורך להתארגן במסגרת מרכזית כוללת – דבר שהוביל , ביוזמתו של שמואל פינלש, להחלטה לכנס קונגרס בנושא יישוב ארץ ישראל.
הקונגרס הציוני הראשון
הקונגרס הראשון של כל האגודות ליישוב ארץ ישראל ברומניה, התקיים בפוקשאן בביה”ס היהודי לבנים בימים כ’-כ”א בטבת תרמ”ב (30-31 בדצמבר 1881 על פי הלוח הגרגוריאני) בהשתתפות 51 צירים, נציגים של 32 אגודות ציוניות אשר ייצגו כ-70 אלף פעילים, עורכי עיתונים, כתבים ואורחים נכבדים.
היוזמה לכינוס כל האגודות באה מהאגודה שבבוקרשט. כמקום הקונגרס נקבעה העיר פוקשאן, הנמצאת במרכז המדינה בין ואלאכיה הדרומית למולדובה הצפונית ובה חיו כ-6,000 יהודים.
שמואל פינלש, (בעל חזון ציוני), מהעיר גאלאץ היה הרוח החיה בתנועה ליישוב ארץ ישראל ולכינוס הקונגרס. שותף בכיר של פינלש להכנת הקונגרס היה דוד רינצלר מפוקשאן.
יו”ר הוועד המקומי בפוקשאן היה י.מ.ברנר ומזכירי הוועד המקומי היו דויד רינצלר ויוסף אפטר. המורה והסופר, ישראל טלר, פעל אף הוא רבות למען ייסוד אגודות נוספות במרחבי רומניה ולהשתתפותן בקונגרס.
ההזמנות לקונגרס נשלחו למוזמנים על ידי דויד רינצלר בשפה העברית והוטבעו בחותמת מיוחדת בה צוין התאריך העברי: כג כסלו תרמ”ב 1881.
האסיפה נפתחה חגיגית בשעה חמש אחה”צ באולם המרכזי של ביה”ס העממי לבנים.
על הבמה התנוססה מפת ארץ ישראל ותמונות גדולי ישראל קשטו את האולם, ביניהם: השרמשה מונטפיורי ואדולף כרמיה, נשיא כי”ח בפאריס.
נשיא הכבוד של הקונגרס היה הרב הראשי של פוקשאן, ר’ משה אהרון הלוי גולדרינג שדבריו בקונגרס נתקבלו במחיאות כפיים סוערות. אחרי הרב גולדרינג נאם המורה והסופר, ישראל טלר.
אחרי הנאומים, נבחר שמואל פינלש לנשיא הקונגרס, מאיר ווינברג מבוקרשט ונפתלי זוננבליך מבוטושאן כסגני נשיא, דויד רינצלר למזכיר , י. מ. ברנר, ישראל טלר, נפתלי פופר וג.ס. גולדשטיין לחברי הנשיאות.
קונגרס זה, הראשון ליישוב ארץ ישראל, שהתקיים 16 שנים לפני הקונגרס הציוני הראשון של באזל ב-1897, בישר את התקומה הציונית ועשה רושם עז על יהודי רומניה ולדיוניו היו הדים חזקים גם מחוץ לרומניה.
הקונגרס קבע, כי הדרך לפתרון שאלת היהודים ברומניה היא העלייה לארץ ישראל והתיישבות חקלאית בה לשם חיים יהודיים מלאים, חירות וכבוד.
מטרתם הייתה להביא לפרודוקטיביזציה של יהודים בארץ ישראל באמצעות שלטון עצמי ומתוך הנחה כי ליהודים יש זכות היסטורית על אדמת ארץ ישראל.
בישיבת הנעילה, בבוקר היום השלישי לאסיפה, עלה הרב של פוקשאן על הבמה וברך ברכת ” שהחיינו”.
אחריו נאם בהתרגשות הרב אבנר כתבן, אחריו נאמו ישראל טלר, נפתלי פופר ופינלש סגר את הקונגרס בנאום נרגש. הוא קרא לציבור : “עבדים ועובדים אנו לעמינו”.
גם נציגי ארצות חוץ גילו התעניינות בתנועת ההגירה שבקרב יהודי רומניה ובקונגרס פוקשאן.
סגן הקונסול של אוסטריה – הונגריה בעיר שלח דין וחשבון אל הקונסול וזה העביר את הידיעה למשרד החוץ בווינה.
החלטות הקונגרס יצאו לפועל בשנת תרמ”ב (1882) בעלייתם לארץ ישראל של החלוצים שייסדו את המושבות ראש-פינה (גיא אוני) וזיכרון יעקב (זאמארין).
במחצית נובמבר 1882, נקנתה האדמה עליה הוקמה זיכרון יעקב ובנר ראשון של חנוכה
עלו המתיישבים הראשונים על הקרקע וביניהם שלש משפחות שעלו מפוקשאן :ישראל שכטר (אחיו התאום של שניאור זלמן שכטר), אלטר ויינשטוק (מקודם פילדרמן ששינה את שמו לאחר שערק מהצבא הרומני) ואהרון אפלבוים שהיה בין משתתפי הקונגרס שהתקיים ב-1881.
לכשקמו המושבות, השמחה בקרב יהודי רומניה גאתה ואלפים נרשמו כמועמדים לעליה.
זהו הקונגרס הראשון בתולדות עמנו שדגל ביסוד מקלט לעם היהודי בארץ ישראל והניח את היסודות לציונות הלכה למעשה.
אחרי הקונגרס, בסוף שנת 1882, שיגר הועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל כ-660 עולים בשלוש הפלגות נוספות.
בפוקשאן, בסוף שנת 1882, בהשפעת התנועה ליישוב ארץ-ישראל, נוסדה אגודת הנשים הציוניות: “בנות ציון” שמטרתן הייתה לייסד בתי ספר במושבות של יהודי רומניה שבא”י.
הגב’ גולדרינג, רעייתו של הרב משה אהרון הלוי גולדרינג – רב העיר, נבחרה לכהן כיו”רית האגודה.
ב – 18 וב – 19 לאפריל 1883 , התכנסה בפוקשאן ועידה של אגודת “אצילי בני ישראל” (אצילים במעשיהם) בהשתתפות 26 צירים מקהילות רומניה במטרה לשנות סעיף בתקנון ולאפשר לקבל רווקים למושבות שתיוסדנה בארץ ישראל, וכן צעירים לבית הספר החקלאי ביפו.
עשרים שנה לאחר הקונגרס, החלה לפעול בעיר תנועת “פרחי ציון” ( 1901) בראשות חסקל פ. זילברמן. התנועה מנתה כ-200 חברים פעילים.
נכון לשנת 1907 פעלו בעיר 3 תנועות/אגודות ציוניות:
” יהודה”- בראשות דר’ י. נאכט
“צעירי ישראל הרצל”- בראשות ברוך זוסמן
“בנות ציון” – בראשות אליז זוסמן
אגודות אלה נתנו ביחד ביטוי לפעילות ציונית ענפה בקהילה קטנה יחסית כמו פוקשאן.
אנו עדים לכך,שהקהילה היהודית בעיר המשיכה לפעול למען הרעיון הציוני ולא פסקה מכך מאז ועד שגלות יהודי רומניה עלתה לארץ ישראל.
(** מקור: אתר יוצאי פוקשאן)
