מאיר בן סירא עוד היה עסוק בצילום קבוצת תלמידים שרצה על החוף, כשהבחין בסימני העשן הראשונים מעל הכרמל. מאותו רגע, החלו ארבעה ימים נוראיים, שהוא לעולם לא ישכח. אסון הכרמל 2010, יומן מצולם בגוף ראשון
את אסון הכרמל, שאירע השבוע לפני שמונה שנים, תיעד מאיר בן סירא ממושב ניר עציון בכאלף תמונות. לא הרבה זמן לקח לו כדי להבין, שמדובר באירוע היסטורי ובעל חשיבות.
בתמונות, מעביר בן סירא, סגן קב"ט במועצה האזורית חוף הכרמל ומתנדב בכיבוי אש, מסע של ארבעה ימים, שלב אחר שלב כבסרט נע, של האסון העצום, שגבה את חייהם של 44 בני אדם וכילה מיליוני עצים וחורש טבעי ביערות הכרמל.
״עד היום, כשאני עולה את כביש בית אורן, יש לי צמרמורת", הוא מספר, "הכל עבר מאוד מהר והיה די קשה. הפחד שהחברים יילכדו, המועקה מהלא נודע, חוסר הוודאות, הריחות. עד היום מלוות אותי התחושות ההן. אולי יש לי פוסט טראומה סמויה״.
בבוקר ההוא, של יום חמישי, ה-2 בדצמבר 2010, התלווה בן סירא כקב"ט למרוץ חנוכה, בו השתתפה קבוצת נערים מבית הספר לקציני ים בעכו, שרצה מעתלית לכיוון חיפה לזכר שניים מחבריהם, שנהרגו בתאונה. הוא התבקש להגיע עם מצלמה ולתעד, והיה עסוק בצילום הרצים לאורך הים, כשבסמוך לכפר גלים, בשעה 11 בבוקר לערך, התקבלה שיחת הטלפון מרשות שמורות הטבע, עם עדכון על ״איזו שריפה בכרמל״. בהתחלה הוא לא התרגש מהידיעה, בעיקר כי היה מורגל בשריפות, ו״זה לא שפרצה מלחמה״; אך כעבור כרבע שעה, כשהיה בסמוך לבסיס חיל הים בחיפה, הטלפון כבר לא הפסיק לצלצל.
את ארבעת ימי השריפה, בן סירא מדגיש כי חווה בשני חלקים – האחד, מבעד לעדשת המצלמה; והשני, בחיים האמיתיים, אלה שבהם אפשר להריח את העשן, שגבה מחיר כבד של חיי אדם וטבע ירוק.
יום חמישי, 2 בדצמבר, 11:40
על הגשר במחלף עתלית
"בנקודה הזו, עדיין לא האמנתי שמדובר במשהו ענק. קב״ט המועצה, גל יזרעאלי ביקש ממני לעלות לבית אורן, ולעדכן".
יום חמישי, 2 בדצמבר, 12:20
פטריית עשן מעל מלון יערות הכרמל
"כל העשן הזה היה משהו עוצמתי, בלתי רגיל. זה הרגע שבו הבנתי שאנחנו בצרות. התקשרתי לאשתי ואמרתי לה שנראה לי שיפנו אותנו, שתתחיל לארוז. טלפנתי לקב״ט המלון שהיה באזור הבריכה ובכלל לא ידע על השריפה, והצעתי לו לסובב את כלי הרכב הרבים שבדיוק הגיעו להתארח במלון, ולשלוח אותם הביתה. רבע שעה אחר כך אכן התקבלה הוראה מהמשטרה לפנות את כל המלון".
יום חמישי, 2 בדצמבר, 13:30
כבאים נלחמים באש מול כלא דמון בעת פינויו
"להבות של 40 מטר, ושלושה כבאים שעומדים לידן, קטנים כאלה. זה אומר הכל. אגב, זו התמונה שתלויה בהגדלה במשרדי מחלקת הביטחון, מקום עבודתי, כי בעיני היא ממחישה כמה היינו קטנים מול האש העצומה הזו".
יום חמישי, 2 בדצמבר, 13:45
צוות מתנדבי כיבוי אש מחוף כרמל מגיע לכלא דמון
יום חמישי, 2 בדצמבר, 13:57
בכניסה לבית אורן, עם תנ"צ אהובה תומר ז"ל וסנ"צ איציק מלינה ז״ל
״בנקודה הזו, פגשתי לראשונה את אהובה תומר, שהתעניינה מי אני ומה תפקידי ונסעה. איציק מלינה, שאותו הכרתי היטב, היה בכניסה, ואני המשכתי פנימה לקיבוץ וכרזתי לתושבים להתפנות. בוצע גם פינוי של בית ספר מיתר וגן הילדים שבקיבוץ, הכל נעשה ביוזמתו של גל הקב״ט, שגם העמיד לרשותם שני אוטובוסים של המועצה. חלק מהאנשים התפנו לבד בכלי רכב פרטיים. הדרך היחידה לצאת היתה לרדת מכביש 721. כולם למעשה עברו שם, בנתיב שבו נשרף כעבור כשעה וחצי האוטובוס עם הסוהרים״.
יום חמישי, 2 בדצמבר, 14:01
סנ"צ איציק מלינה ז״ל עם הקב״ט גל יזרעאלי: ״תשלח לי בערב את המייל שלך״
״שיגעתי אותו עם התמונות שלי, אז הוא עשה לי סימן עם היד של ׳יאללה, די כבר, מה אתה מצלם אותי?!'. נתתי לו כרטיס ביקור וביקשתי שישלח לי בערב את המייל שלו, כדי שאעביר לו את התמונות. חשבתי שזה ייגמר עד הערב, וזו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו״.
יום חמישי, 2 בדצמבר, 1402
״שמעתי שאת אחלה גבר״
"בעודי במקום, התנהלו שם ויכוחים לגבי תוך כמה זמן תגיע האש מכיוון כלא דמון לבית אורן. אז הגיעה אהובה תומר עם רכבה. אמרתי לה, 'שמעתי שאת שוטרת טובה, אחלה גבר'", והיא בתגובה חייכה. ברקע אפשר לראות את אמיר גולדשטיין, שכיום מכהן בעצמו כמפקד תחנת חיפה".
יום חמישי, 2 בדצמבר, 14:30
פינוי הסוסים מבית אורן
יום חמישי, 2 בדצמבר, 14:45
בהלה ובלגן בצומת בית אורן
״תנ"צ ליאור בוקר ז״ל ובכירים במערך הכבאות, מתחילים להבין שבתוך חצי שעה האש תגיע לצומת, והם מפנים את חוות הסוסים לוואדי".
יום חמישי, 2 בדצמבר, 15:22
גבעת וולפסון אינה עונה
"החלטתי לנסוע לגבעת וולפסון, לראות מה קורה שם, וגילתי שהדרך אליה חסומה באש. חברים שלי שהיו שם לא ענו לטלפון, אז חזרתי לכיוון הגשר הצר, שם התרכזו היס״מ, הקב״טים וגם מפקד המחוז הצפוני, שמעון קורן. בסוף הצלחתי ליצור קשר עם הגבעה ושמעתי מהם שהם בסדר. ואז התחילה הדרמה".
יום חמישי, 2 בדצמבר, 15:40
אוטובוס הצוערים עולה באש
״שמעון קורן קיבל הודעה בקשר שנשרף אוטובוס. לא ידענו אם מדובר באסירים או בסוהרים, היתה אש מאוד גבוהה, ממש מולנו, חצי קילומטר מהמקום שבו עמדנו".
יום חמישי, 2 בדצמבר, 15:41
השעון של קורן, שמקבל את ההודעה בקשר
״כשאני משחזר, לפי השעה שמופיעה בתמונה שבה קורן מחזיק את מכשיר הקשר, גובה הלהבות ועל פי השעה במצלמה הדיגיטלית, אני מבין שצילמתי את האוטובוס עולה באש, למרות שלא רואים אותו מרוב עצים ועשן. בשלב הזה דאגנו לבית אורן, ועדיין לא הבנו בכלל את חומרת עניין האוטובוס״.
יום חמישי, 2 בדצמבר, 15:52
"נבנה את בית אורן מחדש"
"קיבלתי טלפון מראש המועצה, כרמל סלע שהיה תקוע בכניסה לכפר סיטרין, כי המשטרה לא אפשרה לו לעלות. הוא לא תפס אף אחד ורצה לדעת מה קורה. עניתי לו שאני מעביר לו בשידור חי שבית אורן כרגע נשרפת. את התשובה שלו אני לעולם לא אשכח – הוא מיד ענה לי, 'אנחנו נבנה אותה מחדש'"
יום חמישי, 2 בדצמבר, 16:30
״התמונה שלא יוצאת לי מהראש״
״אחרי נסיעה קצרה מהגשר הצר, הגענו לאוטובוס, פחות משעה אחרי שהוא נשרף. זוועה. אני זוכר שהיתה דממה מוחלטת, כל הכבאים היו שם עם מסיכות חמצן. בני פרדו, שוטר קהילתי שעבר לשרת במשטרת חיפה, שירד מהרכב כדי לבדוק אם אפשר לעבור עם הרכב בכביש, ראה את הגופות וחזר חיוור כמו רוח רפאים. המקום נראה כמו שדה קרב. שקט נוראי. הרגשתי שאני בגיהנום, הכל עוד היה באוויר. כאדם מאמין חשבתי על זה שהנשמות שלהם עדיין שם. הכל היה מלא בעשן וכבר לא יכולנו לנשום אז חזרנו״.
יום חמישי, 2 בדצמבר, 19:45
פינוי ניר עציון, עין הוד וימין אורד
״ההערכה היתה, שהאש תגיע בשישי בבוקר לאזור, ולכן החל פינוי הישובים. חלקם הועברו למרכז פינוי שהוקם במרכז מיר״ב, וחלקם נסעו לקרובי משפחה, כשבשער הכניסה נעשה רישום מדויק של לאן כל משפחה עוזבת".
יום חמישי, 2 בדצמבר, 22:30
ישיבת מועצה במחלקת הביטחון
יום שישי, 3 בדצמבר, בוקר
כוחות מג"ב מגיעים ליישובים שפונו כדי למנוע בזיזת רכוש
יום שישי, 3 בדצמבר, צוהריים
מטוסי כיבוי ראשונים מגיעים מיוון ומטורקיה
יום שישי, 3 בדצמבר, לפני כניסת השבת
קשת צבעונית על רקע העשן, מעל כבאית בימין אורד
יום שבת, 4 בדצמבר, 01:45
האש מגיעה לניר עציון, ואני מתעקש להציל את מפעל הארוחות
״אחרי שפינינו את המבוגרים, הנשים והילדים, נשארנו בערך 40 חבר׳ה במלון של ניר עציון, וחילקנו בינינו את המטלות לניהול היישוב – רפת, לול, מלון וכמובן שמירות ואירועי כיבוי האש באזור. ההרגשה היתה שניצלנו, שהאש בסוף לא הגיעה עד אלינו. התקבצנו לתפילת ערבית, אכלנו יחד ודיברנו בעיקר על האוטובוס שעלה באש. אחרי הרבה שעות ללא שינה, נרדמתי לחצי שעה, רק כדי שיעירו אותי עם דפיקות בדלת וצעקות של 'אש! אש!'. הסטתי את הווילון, וראיתי את כל ההר דולק מולי. קפצתי מהמיטה ובמהירות פינינו למרכז מיר״ב את כל מי שנשאר בישוב. כשחזרנו ביקשתי מבכיר במערך הכיבוי, להעמיד כבאיות מול מפעל הארוחות. כשהאש התקרבה, ניתנה ההוראה להשפריץ מתותחי מים, וכך המפעל של היישוב ניצל".
יום שבת, 4 בדצמבר, בוקר
הגעת מטוס הכיבוי הרוסי "אלושן"
יום שבת, 4 בדצמבר, צוהריים
עין הוד השרופה
יום שבת, 4 בדצמבר, ערב
הדלקת נרות חנוכה וארוחה של לוחמי האש במלון ניר עציון
יום ראשון, 5 בדצמבר, בוקר
ימין אורד השרוף
יום ראשון, 5 בדצמבר, צוהריים
שר הביטחון, אהוד ברק עם אלוף פיקוד העורף, יאיר גולן בבית אורן
יום ראשון, 5 בדצמבר, אחר הצוהריים
מטוס הסופרטנקר מגיע, לפעולות כיבוי סופי של השריפה
יום ראשון, 5 בדצמבר, לפנות ערב
הדלקת נרות עם הכבאים בשטח כינוס של מערך הכיבוי
יום ראשון, 5 בדצמבר, ערב
המשפחות חוזרות הביתה: הדלקת נרות של כל היישוב בבית הכנסת עם הרב
התמונות באדיבות מאיר בן סירא
כתבות נוספות
