אומנם עברו כבר כמה שנים מאז תחילת הדוקטורט, אבל אני עדיין זוכר עד כמה הוקסמתי מהרעיון שהמערכת האקדמית מוכנה לשלם שכר לאדם צעיר בכדי לחשוב על בעיות שבלאו הכי הוא היה רוצה לחקור. למעשה, אני עדיין די נדהם מהמחשבה על כך. מצד אחד, הזדמנות נדירה לעסוק בדברים שאתה באמת רוצה ומעריך. מצד שני, אחריות גדולה ומרוץ אינסופי אחר זמן מחקר. וכך, ככל שהשנים נקפו, גיליתי שהחלק הראשון מהווה פתרון לחלק השני, וכמו חוקרים רבים ובפרט חוקרים בתחום שלי, תורת המשחקים ותיאוריה כלכלית, אפשר להתגבר על אותו מחסור מעיק בזמן בכך שאנחנו לוקחים את הבעיות איתנו באופן קבוע, בראש. זה כנראה אחד הדברים המרתקים בהוויה של חוקר אקדמי. אתה נמצא בשליחות מתמדת, בעיקר מטעם עצמך, למצוא את הבעיה הבאה, לפתור אותה, ולהתקדם הלאה לבעיה נוספת.

זאת גם הדרך בה הייתי משרטט את המסלול המחקרי שעשיתי מתחילת הדוקטורט ועד לשלב הנוכחי. הדוקטורט שלי התחיל מדוגמא פשוטה שעסקה בהשוואה בין יועצי השקעות. בעזרת הדוגמא ההיא נולד מודל שביקש להתמודד עם בעיית ההחלטה של משקיעים אשר מעוניינים לפענח מבעוד מועד איזה בית השקעות עדיף מבחינתם. באחד הגלגולים של אותו המודל, פחות או יותר במאמר השלישי בנושא, צצה לה תופעה שנראתה על-פניו מאוד מעניינת וכלל לא אינטואיטיבית, והיא הביאה אותי לאג'נדת המחקר הנוכחית שעוסקת בבעיות סינון.

חשוב להבהיר שאלמנט מרכזי בחקר תורת המשחקים הוא היכולת למדל מצבי החלטה שונים בצורה מתמטית, ולהשתמש במושגי פתרון, כמו מושג 'שיווי המשקל', בכדי להבין מה התוצאה הצפויה. חלק בלתי נפרד מהתחום הזה, כמו בתיאוריה כלכלית בכלל, נוגע בקבלת ההחלטות של פרטים, ובעיות סינון הן דוגמא אחת לכך.

בכדי להמחיש את הרעיון, תארו לעצמכם שאתה עומדים בראש הועדה שאחראית על קבלת מועמדים ללימודים במחלקה שלכם. חלקכם, מן הסתם, לא צריך לדמיין זאת. עכשיו, עם פרוץ משבר הקורונה, מגיעים סטודנטים רבים ללא ציון פסיכומטרי ואתם נדרשים להגיב למצב חדש בו המידע הנוגע למועמדים הוא חלקי ולא ברור. זאת בעיית סינון. אתם נדרשים לקבל החלטה על כל מועמד, בין אם זה באופן פרטני או על ידי קביעת רף קבלה, כאשר המידע הוא "רועש". אז כיצד קובעים את רף הסינון? ואלו תופעות מעניינות יכולות להתרחש בעת שינוי רף הסינון?

תופעה אחת שזיהינו, במודל תיאורטי, היא שהרמה הממוצעת של המועמדים איננה בהכרח עולה כאשר מעלים את רף הסינון. זאת אומרת, אם המידע על המועמדים מכיל מידה לא מבוטלת של אקראיות, אז בהחלט ייתכן מצב בו העלאת רף הסינון תוריד את מספר המתקבלים ובמקביל הרמה הממוצעת של המתקבלים תרד! באופן משעשע משהו, יש דרך עוד יותר מוזרה לתקן חלק מן הבעיה הזאת והיא על ידי הוספת רעש אקראי למערכת הסינון. בפרט, קיימת האפשרות לקחת מטבע פשוט ולהטיל אותו עבור כל מועמד בנפרד תוך שקלול התוצאות של המטבע למערכת הסינון. הצלחנו להוכיח, מבחינה תיאורטית כמובן, שהרעש הנוסף בהחלט יכול לשפר את מערכת הסינון. ומה לגבי סינון במספר שלבים? האם כדאי להשתמש במערכת סינון המורכבת מכמה שלבים או משלב בודד? מסתבר שהתשובה לכך אינה כל כך פשוטה משום שמערכות מרובות שלבים מכילות גם מרכיב סיכון גבוה יותר, ובעצמן יכולות להשפיע על ההחלטות של המועמדים.

אז, הפתרון לבעיה האחרונה שתיארתי עוד לוט בערפל, אבל אני מקווה ומאמין שבלי קשר לפתרון שנמצא, הוא יצוץ יחד עם בעיה חדשה ומעניינית לא פחות.

 

קישור לדף אקדמי -

https://www.davidlagziel.com/