לעיתים קרובות אני נשאלת לגבי הסוגיה הבאה: קל להבין את הצורך בהתאמת תכנית לימודים לאוכלוסיות בעלות תרבות שונה וייחודית כמו תרבות הבדואים בנגב. אבל איך רעיון זה מתקשר לשאר האוכלוסיות בחברה?

סוגיה זו מהווה את אחד הנושאים המרכזיים במחקרי. צריכים להבין שהוראת מדע בעולם המערבי הפכה להיות מאוד גנרית. אין בה מקום לזיקה תרבותית ולגישות פדגוגיות מגוונות. בהתאם, תכניות הלימודים מבוססות סטנדרטים בינלאומיים ונבחנות בכלי מחקר גלובליים כגון מבחני TIMSS.

כך למשל, אנו שואפים שילד שגדל בישוב להבים בו אני מתגוררת יראה בגבעות גורל ובנוף המדברי מרכיב בזהות המקום שלו. על כן, יישום המושגים ”אותנטיות“ ו“רלוונטיות“ כמרכיבים מרכזיים בתהליך הלמידה,  דורש את הרחבתן של סביבות הלימוד אל מעבר לכותלי בית הספר. לתשתית התיאורטית והפדגוגית של למידה חוץ כיתתית נחשפתי במהלך לימודי לתואר שלישי במחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן בהנחיית פרופסור ניר אוריון. קבוצת המחקר שלו פיתחה דגמי למידה ייחודיים המבוססים על התנסות ישירה בסביבה החוץ-כיתתית, תוך כדי יצירת רצפי הוראה העוברים באופן הדרגתי מהמוחשי אל המופשט בהקשר המדעי.

כך, המחקר על הקהילות הבדואיות במרחב של נחל חברון הוא דוגמה ייחודית הממחישה את הצורך בכיווני מחקר העוסקים בקשר בין לימודי האקולוגיה לבין החברה והמקום שאליהם משתייכים התלמידים. מצאנו שאחת ההמלצות בתכנית הלימודים בתחום הביולוגיה לבית הספר היסודי בנושא בריאות האדם לכיתות ה‘-ו‘ היא העיסוק בנושא של רעש. תכנית הלימודים כוללת את נושא המשנה - נזק של רעש כתוצאה מאזניות. תופעה שאינה רלוונטית למרבית הילדים בחברה הבדואית. חלקם חיים בסביבה שיש בה זיהום סביבתי וסיכון בריאותי בעקבות שריפת פסולת, אך אינם סובלים מנזקי רעש בכלל או רעש בעקבות שימוש באוזניות בפרט.

לאחרונה דוקטורנטית זוכת מלגת עזריאלי בקבוצת המחקר שלי - וויסאם סידווי סיימה פרויקט יחודי של למידה חוץ כיתתית מבוססת מקום בנחל חברון וסביבתו. מדובר בתכנית לשיקום נחל חברון, שמופעלת על ידי החברה להגנת הטבע ושותף לה המשרד להגנת הסביבה. בתכנית משתתפים ילדים מהקהילות הבדואיות מבתי ספר יסודיים. הממצאים חושפים את תפיסותיהם וחוויותיהם של התלמידים את נחל חברון וסביבתו ומשקפים את מידת הקשר והמשיכה בינם ובין הכפר והנחל, כמרכיב בזהות המקום שלהם. אחת המסקנות מהמחקר היא שכדי שתלמידים מהחברה הבדואית יראו בנחל ובסביבתו משאב טבע,  צריך לאפשר להם להתנסות באתרים שייצרו אצלם פליאה לטבע. חייבים ליצור אצלם מודל חשיבתי של מהו טבע "בריא", ייצוגים שהם תוצר של סיורים לימודיים בסביבות שמורות כמו למשל בעין עבדת ונחל הבשור.

תכניות חינוכיות שכאלה הנחקרות על ידי צוות המחקר שאני עומדת בראשו, תורמות לחיזוק ההתאמה בין תכנית הלימודים במדעים לבין תלמידים מאוכלוסיות בעלות זיקה תרבותית ייחודית.