עוצמתו של מרד בר-כוסבה, הצלחותיו המרשימות בשלביו הראשונים ותוצאותיו האיומות והרצחניות הפכו את המרד ובעיקר את בר-כוסבה שעמד בראשו לאובייקט של התבוננות ובחינה  תרבותית סביב שאלת פולחן האישיות והפיכתו של מנהיג צבאי היסטורי לגיבור תרבות ולמי שטמונות בו תכונות משיחיות. כך למשל השיח הנוצרי בשלהי העת העתיקה כמו גם בימי הביניים ביקש לרומם את דמותו ולהציגו כמשיח. הנוצרים אף היו הראשונים לכנותו בשם המוכר לנו בר-כוכבא (במסורת היהודית שם זה יופיע לראשונה רק במאה ה-16) וכתוצאה מכך להדגיש את כישלונו התיאולוגי כמשיח אל מול הצלחתו של משיח האמת ישוע. לעומת זאת הספרות היהודית בת התקופה מגלה אמביוולנטיות רבה סביב שאלת משיחיותו וזאת כדי למזער את הנזק התיאולוגי של כשלון המרד, כמו גם כדי לסמן את עצמם כתרבות מיעוט המבקשת לשמר את הקיים ולהימנע מעימותים מיותרים עם השלטון תחתיו הם חיים.  

בעת החדשה, בעקבות ההתעוררות הלאומית של המאה התשע עשרה ועליית קרנם של נרטיבים היסטוריים לאומיים שבה ועולה דמותו של בר כוסבה ושאלת משיחיותו ביתר שאת. מצד אחד דמותו זוכה להאדרה ברומנים היסטוריים פופולאריים ובהם הוא מתואר כלוחם גיבור עז נפש המוליך את עמו לקראת גאולה מדינית ושחרור משעבודה של רומי. מצד שני ההיבטים המשיחיים-תאולוגיים בדמותו מועלמים כמעט לחלוטין וזאת כדי להתאימו למודל הלאומי ההולך ומתפתח גיבור המציע לעמו גאולה לאומית ומדינית העומדת בניגוד לגאולה הדתית.