כך ממש התנהלה דרכי מרגע שהתחלתי את לימודיי האקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1993. עם בגרות מורחבת בספרות, מתמטיקה, אנגלית וצרפתית, אהבה גדולה להיסטוריה ועניין רב באקטואליה נרשמתי ללימודי מדע המדינה וכלכלה. לא ידעתי דבר על כלכלה אבל רציתי שיהיה גם מקצוע "פרקטי"... אפשר לומר שהתמזל לי מזלי וגיליתי את אהבת חיי. כך פתאום, ללא תכנון או כוונה, התאהבתי באקדמיה כבר בשנה הראשונה.

 

כמו בכל סיפור אהבה, בהתחלה ההתלהבות הייתה מאוד גדולה. למדתי עם מרצים מעולים (זאב שטרנהל, גבי שפר, ושלמה אבינרי במדע המדינה, יוסי זעירא, נתן זוסמן, אפרים קליימן עודד גלאור בכלכלה, ורבים אחרים), שפתחו בפניי את עולם הידע והחשיבה המחקרית והשפיעו עליי רבות. הידע הרב והמאורגן כבשו מיד את ליבי. הבנתי כמה רב המרחק בין ידע לבין הבנה וידיעה אמתיים, כמה חשוב הספק, כמה קל לבלבל בין אינטואיציות, תחושות ועובדות וכמה קושי וסיפוק יש בתהליך ניסיון ההוכחה.

 

 

הדוקטורט שלי התרכז בניסיון להבין את הגידול המשמעותי המתועד על ידי היסטוריונים וארכיאולוגיים, בבנייה של טחנות מים לצורך טחינת תבואה ברחבי אירופה המערבית במאות העשירית והאחת עשרה. טענתי בעבודתי שככל שגדל הפיצול הפוליטי בממלכה הקרולינגית, כך נחלש המונופול של טחנות המים של שליטים ששלטו באזורים נרחבים ועלה כוחם של אנשי צבא  מקומיים שהשתלטו על אדמות וזכויות על הכנסות ממיסי איכרים והשקיעו בבניית טחנות מים על מנת להתחרות עם שכניהם. עבודה זו התמקמה בישובים שבקרבת שני נהרות בחבל Picardie בצפון צרפת, שהתאפיינו במבנה שלטוני שונה.

 

בעשר השנים האחרונות נראה היה שהתקדמתי בזמן ועזבתי את טחנות המים. עברתי לעסוק בניסיון להבין את הגורמים לתחילתה של המהפכה התעשייתית באנגליה במאה השמונה עשרה.

התמקדתי במיומנויות הטכניות / מכניות של כוח העבודה האנגלי ובגידול במספר השוליות במקצועות אלה בתגובה לשיפורים המכניים בענף הטקסטיל במהלך המאה. כתבתי סידרה של מאמרים עם שותפים שונים למחקר המנתחים את התפתחות שוק העבודה בתקופה זו באמצעות בסיס נתונים מפורט של חוזי שוליות באנגליה בין 1710 ל-1805.