סיפורה של הקהילה בשואה

בתקופה הקצרה של הממשלה האנטישמית של גוגא – קוזא (סוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938) נאסר על היהודים העיסוק במשקאות חריפים ומרבים נשללה האזרחות.

החוקים האנטישמיים נמשכו גם לאחר נפילת הממשלה.
בספטמבר 1940 עלה לשלטון הגנרל אנטונסקו שהכליל בממשלתו חברי מפלגת “משמר הברזל”. הוחרם רכוש יהודי (אדמות, בניינים, בתי חרושת). פקידים יהודים פוטרו. רופאים יהודים הורשו לטפל רק בחולים יהודים. יהודים נאסרו ואולצו בדרך זאת ל”מכור” את עסקיהם. נאסרה הפעילות הציונית.


יהודי הכפרים שגורשו לאראד הגדילו את מספר הנזקקים לסעד. הגברים גוייסו לעבודות כפייה במקומות שונים ב טרנסילבניה ובחבלים אחרים של רומניה.
הוחרמו בנייני בית האבות, בית היתומים, אבל הקהילה מצאה דרך להגיש עזרה לדייריהם.
למרות שהתנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק נמשכה פעילותה במחתרת, התרכזה בקליטת פליטים יהודים מהארצות השכנות ודאגה לעליתם במסגרת עליה בית. בקיץ 1944 מצאו ארבעה צנחנים מקלט ראשון באראד.

ב- 1940 נאסרה על תלמידים יהודים הכניסה לבתי הספר הכלליים וכעבור שנה בעזרת תרומה מקומית נפתח בית ספר תיכון יהודי. הבניין הוחרם ב- 1942 ובית הספר הועבר לבניין אחר.

בשנים 1943 – 1944 פעל בית חולים שכלל גם חדר ניתוח.

לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים, הגיעו פליטים מצפון טרנסילבניה.
אחרי כניעת רומניה באוגוסט 1944 והצטרפותה לכוחות הברית, פלש הצבא ההונגרי לדרום טרנסילבניה וכבש את אראד. הכיבוש נמשך עשרה ימים ולמרות שאייכמן עצמו הגיע לאראד, הוא לא הספיק לבצע את תכנית ההשמדה שלו.

(** מקור: בית התפוצות)

האנדרטה לזכר קורבנות השואה באראד הנמצאת בבית הקברות היהודי בעיר / באדיבות קב' הפייסבוק "אראד של פעם"