סיביו, רומניה (JTA) – הפוליטיקאי הרומני לשעבר פטר אקשטיין קובקס יודע איך לשלוט בקהל.
יש לו כתפיים רחבות וקול רועם, אותו הדגים באירוע פוליטי שהתקיים לאחרונה באזור טרנסילבניה, כשנאם בלהט נגד גזענות ולמען שונות וסובלנות.
מיד אחרי שקיבל את המיקרופון ממארגן האירוע, פתח אקשטיין קובקס פותח בגינויים המכוונים אל אלה ״המשתמשים בנושא הזרים כדי להפחיד אנשים" – התייחסות ברורה למנהיגים אירופיים ימניים המטיפים נגד הגירה.
אקשטיין קובקס מגלה לקהל שיש לו רקע יהודי, אשר ביחד עם שאר הזהויות שלו סייעו לו לגבש עמדות ברורות שבהן החזיק לאורך הקריירה הפוליטית שלו –כחבר פרלמנט וכיועץ בנושאי מיעוטים לנשיא ולראש הממשלה, וכיום כאזרח פרטי.
בפאנל הוא מייצג הונגרים אתניים ברומניה, מיעוט המהווה 7% מאוכלוסיית המדינה (וכמעט 20% מאוכלוסיית מחוז טרנסילבניה). מפלגות המרכז הרומניות USR ו-PLUS ארגנו את האירוע המוקדש לקידום השונות והסובלנות בסיביו, בירתו לשעבר של מחוז טרנסילבניה, כדי שישמש כדגם לשאר חלקי רומניה ואירופה.
נציגים אחרים בפאנל יצגו את הקהילות שלהם: יהודים, גרמנים, בני רומה ואפילו ערבים – יש פליט סורי אחד שהתיישב כאן בשנות ה-90, שולט היטב בשפה הרומנית ונשוי לאישה רומניה. קולו של אקשטיין קובקס מילא את החדר והדהד בין קירות ה'ביבליוטקה אסטרה סיביו' – ספריית הבארוק גבוהת התקרה של העיר.
זהו אירוע משמעותי בחלק זה של אירופה, בו מדיניותו האוטוקרטית והמתנגדת למהגרים של ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה השכנה, שולטת בכיפה. אקשטיין קובקס בולט בגישתו ההפוכה, ובאופן שבו הוא עומד בברור לצידם של יהודי רומניה ולצד מיעוטים אחרים, באזור הסופג ביקורת קשה על הלאומנות האתנית שבו.
להיות יהודי היה כרטיס יציאה מרומניה
אקשטיין קובקס, שנולד בסיביו בשנת 1956, חי כמעט 40 שנה תחת משטר הסטליניזם הדכאני של ניקולאה צ'אושסקו. במשך כמעט חצי מאה, נאסר לדבר על דת ברומניה, נושא שהמדינה למעשה הוציאה מחוץ לחוק.
"איש לא דיבר על הזהות היהודית שלי", נזכר אקשטיין קובקס בראיון ל-JTA.
בבית הספר ההונגרי בו למד הוא היה רשום כ"א. קובקס", מה שגרם לו להצטייר בפני חבריו כיותר הונגרי, ופחות יהודי. בגיל 14, הוא גילה את זהותו ושאל את הוריו על מוצאו היהודי.
אביו היה חצי יהודי, אך לא היה יהודי דתי. בתקופה שאקשטיין קובקס החל להתענין בשורשיו, נעלמו יהודים רומנים לעתים קרובות וללא הודעה מראש – רובם לא נשלחו לגולאגים או לבתי הכלא, אלא עלו לישראל. למעלה מ-420,000 רומנים היגרו לישראל בשנות שלטון הקומוניסטים.
"כולם שמחו להיות יהודים ולברוח", הוא אמר. "זה היה כרטיס יציאה".
מי שהיה יהודי יכול היה להשיג דרכון ישראלי, לעזוב ולהותיר מאחוריו את אגרוף הברזל הקומוניסטי. אקשטיין קובקס אומר שמעולם לא שקל הגירה לישראל – או להונגריה או לגרמניה, מדינות שלדבריו היו מקבלות אותו בשל קשריו האתניים.
בניסיון להסביר את החלטתו להישאר שם, הוא סיפר מה שאחרים אישרו כבדיחה רומנית קלאסית: חמישה חברים רומנים נפרדים לדרכם כבוגרים צעירים. חלקם הרחיקו ונסעו עד אוסטרליה או דרום אפריקה. לבסוף, הרבה שנים אחר כך, הם נפגשים שוב, ומספרים זה לזה על מסעותיהם. וכשהם מגיעים לחבר החמישי, הם אומרים, 'או, לא, הוא הרפתקן, הוא נשאר ברומניה".
אקשטיין קובקס הוא הרפתקן.
"אני רוצה לחיות כאן!" הוא אומר, מחייך ומושך בכתפיו.
עשה קריירה מהגנה על יהודים
אקשטיין קובקס אינו אוהב לספר על שעבר עליו ועל משפחתו בתקופת הטרור הקומוניסטי ברומניה. הוא מאמין שהצליח להפיק את המרב מרומניה. אחרי המהפכה בשנת 1989, אקשטיין קובקס הצטרף לאיחוד הדמוקרטי של הונגרים ברומניה, ושירת כסגן מנהיג הארגון בקלוז' עד 1992, אז הפך לחבר מועצת העיר. הוא החזיק בתפקיד עד 1996, ונבחר אחר כך לפרלמנט כסנטור מטעם קלוז'.
בינואר 1999 הוא הצטרף לממשלתו קצרת הימים של ראש הממשלה ראדו וסילי כשר לעניני מיעוטים לאומיים, ושירת בתפקיד עד שהממשלה נפלה בדצמבר באותה שנה. הוא נבחר שוב לסנאט בשנת 2000, שם הוביל חקיקה נגד אפליה, שאומצה מאוחר יותר באותה שנה, ובזכותה זכה להכרה בינלאומית.
אפליה כנגד בני רומה, המוכרים בכינוי המשפיל "צוענים", נפוצה במזרח אירופה לא פחות מאנטישמיות. מרכז ווילסון, מכון מחקר אמריקאי, הגדיר בשנת 2001 את אקשטיין קובקס כאחד מ"קומץ עובדי הציבור המסורים, המפוזרים במשורה באזור זה, ועובדים ללא לאות, בנסיבות הקשות ביותר, כדי לשפר את הכבוד לזכויות האדם של מיעוט בני הרומה במדינותיהם".
מברק סודי של מחלקת המדינה של ארה"ב על "הרומים האתניים של הונגריה" אישר הערכה זו וציין שאקשטיין קובקס ייסד קבוצות מקומיות לזכויות אדם שפעלו להשבת כנסיות ונכסים דתיים אחרים שנתפסו תחת שלטון הקומוניזם. המברק שיבח אותו כ"תומך נלהב בזכויות המיעוטים" ש"שב ומבקר ומתנגד לפעולות ראש העיר הלאומני קיצוני הקודם של קלוז'".
דעותיו הליברליות של התנגשו בסופו של דבר עם אלה של ההונגרים הרומנים ומפלגתם. אקשטיין קובקס, למשל, ידוע יותר מכל בתמיכתו בזכויות הלהט"ב – הוא תמך בשותפות חוקית של זוגות בני אותו מין והופיע באירועי הגאווה של קהילת הלהט"ב של קלוז', ובשנת 2008 זכה לתואר 'איש השנה' מטעם הקהילה הגאה של רומניה. הוא אפילו האשים את מפלגת הימין מרכז UDMR שהיא המפלגה המיזוגינית ביותר ברומניה.
אמירה זו זיכתה אותו בתגובה של בוז וגזענות. אחד מפרשני האתרים ההונגרים סיכם זאת כך: "אקשטיין הוא יהודי ואינו מייצג הונגרים".
אקשטיין קובקס נותר בסנאט עד שנת 2008. אחר כך, הפך ליועץ הראשון לנשיא טראיאן בססקו לענייני מיעוטים. "אני הייתי זה שהחליט עד כמה הנשיא יהיה מעורב בנושאים אלה – ולכן הוא היה מעורב מאד", הוא אמר בחיוך.
אקשטיין קובקס הוסיף שהוא גרם לנשיא בססקו להיות "מעורב מאד במערכת היחסים עם ישראל".
בססקו ערך שני ביקורים רשמיים בישראל. אחרי שפגש את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת הנשיא שמעון פרס בשנת 2014, הכריז בססקו כי על הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית.
"הוא אכל ארוחת צהרים עם נתניהו פעם אחת והיה מעורב גם עם הפלסטינים. הוא אכל ארוחת ערב עם אבו מאזן", אמר אקשטיין קובקס בגאווה. "לא באותו יום, אבל הוא חבר של כולם״.
אקשטיין קובקס מילא את התפקיד עד שנת 2011, אז התפטר בשל התנגדותו לפרויקט כריה בטרנסילבניה שלדבריו מאיים על הסביבה ומסכן אתרים ארכיאולוגים סמוכים.
לאחר סדרה של ניסיונות לא מוצלחים להתמודד על תפקיד ביצועי, הוא התפטר ממפלגתו בשנת 2018, כשהוא מאשים את המפלגה ב״תאוות בצע״ ובהשתעבדות גוברת למפלגת פידס, מפלגת השלטון הימנית של אורבן.
אקשטיין קובקס חזר מאז לחיי היומיום בקלוז', כשהוא מוותר על נהיגה של 450 ק"מ לעבודה בבירה בוקרשט, מסלול שעשה במשך 17 שנים. הוא עדיין מעורב ב״בית טרנזיט״, קרן וחלל אומנות המנוהלים על ידי אשתו, המציגים פרויקט ארכיוני לזכר גירוש יהודי קלוז' בתקופת השואה. היהודים הקשישים שנותרו בקלוז' נעזרים בתשלומי הקרן לתמוך בתחזוקת בית הכנסת של קלוז' ובתי הקברות היהודים באזור.
אבל גם בלי תפקיד ממשלתי רשמי, אקשטיין קובקס ממשיך להשמיע את דבריו בציבור: לאחרונה האשים את מפלגת פידס בניסיון לגרום להונגרים בטרנסילבניה לאמץ את רעיונות המפלגה הדוגלים בשמרנות אנטי-ליברלית ובשנאת זרים כלפי מי שאינם אירופים.
אורבן, שהשתמש במשבר נגיף הקורונה כדי להעניק לעצמו סמכויות נרחבות, הואשם בשימוש ברטוריקה אנטישמית – במיוחד בכל הקשור לג'ורג' סורוס, מיליארדר וניצול שואה יהודי שמקדם מטרות ליברליות במולדתו הונגריה.
אקשטיין קובקס אומר שהוא נאמן למטרה להדוף את מה שהוא מכנה "האנטישמיות הפופולארית" ברומניה. כמה יהודים רומנים אמרו ל-JTA כי האנטישמיות כאן היא בעיקרה מילולית ולא אלימה, אך היא עדיין נפוצה למדי – הערכה שנשמעה גם מפי שישה שגרירים אמריקנים לשעבר ברומניה.
"כשאנשים מדברים על יהודים, הם אומרים דברים רעים", אמר אקשטיין קובקס. "אבל אלה רק דיבורים. אם אתה לא יודע איך לדבר על אנשים, אתה פשוט תגיד עליהם דברים רעים".
הוא שמח להגן על יהודי רומניה, גם כשאלה המתקיפים אותם הם הונגרים – וחברים.
כששירת כיועץ הנשיא לנושא מיעוטים, הוא היה אחראי ליוזמות להשיב בניינים שהולאמו לקהילות המיעוטים שלהן השתייכו נכסים אלה. רבים מבניינים אלה היו בבעלות יהודית, על אף שמרבית יהודי רומניה חיים כעת בישראל. למרות זאת, המשיך אקשטיין קובקס להקפיד על כך שהקהילה תקבל את נכסיה בחזרה.
"אחד ממנהיגי המפלגה ההונגרית צלצל אלי בטלפון. הוא התלונן, 'למה אתה נותן כל כך הרבה בניינים ליהודים? הם כמעט כולם נעלמו, ואנחנו קיימים!" סיפר אקשטיין קובקס. "אמרתי לו, 'אתה חרא אנטישמי! והוא ניתק את השיחה".
אחרי שתי דקות צלצל ההונגרי שוב.
"איך אתה יכול לקרוא לי אנטישמי כשאשתי יהודיה?" הוא שאל, ולכך השיב אקשטיין קובקס: "טוב, אז אתה חרא אנטישמי עם אישה יהודיה!"