בקיץ שנת 2000, על סיפה של שנת הלימודים תשס"א, פניתי למחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית ובקשתי ללמד (במעמדי שם כמורה מן החוץ) קורס על הספרות האפוקליפטית בימי הבית השני. באותם ימים (ובימים רבים אחר כך) הייתי עסוקה בהתקנת תרגום ובכתיבת פירוש לספר היובלים, ספר בעל ממדים אפוקליפטיים. ידעתי שהכנת הקורס תאלץ אותי להתמודד, ללא אפשרות מילוט, עם מקורות אפוקליפטיים ששפת כתיבתם הייתה ארמית (כגון ספרות חנוך, שהשתמרה חלקה ביוונית ובמלואה רק בגעז) עברית (כגון חלקו השני של ספר דניאל המקראי [המגיב לגזירות אנטיוכוס הרביעי, 165 לפנה"ס]) ואולי אף יוונית (שמא האפוקליפסה של אברהם נכתבה בשפה זו?), תבטיח ידיעה מעמיקה שלהם בצד היכרות עם מגמות מחקר הרלוונטיות להם, ותפרוש לפני את ההקשרים הנחוצים להבנת ספר היובלים בפרט ותקופת הבית השני וספרותה בכלל.  
הייתה זו שנה אפוקליפטית, תחילת האינתיפאדה השנייה. בקרים של סכינאות, הפגזות, רצח ושפיכות דמים ברחובות ירושלים וברחבי המדינה האפילו על הפגישות השבועיות שהתקיימו בערבים. אני מצדי, במאמץ לברוח מהווה בלתי נתפש, השקעתי עצמי בעבר. הסתגרתי בין חומות ספרים והתעמקתי באסונות שארעו ליהודאים (שהפכו יהודים בתקופה ההלניסטית) לפני 2000 שנה ויותר ובאתגרים שנצבו בפניהם.
 עם סיום הסמסטר גמלה בלבי החלטה להפוך את המקורות והידע שצברתי זמינים לקהל הרחב ולהציעם כקורס באוניברסיטה המשודרת. הסכמה מצד העורך בתחנת הרדיו הצבאית הציתה סבב נוסף של קריאה, חיפוש ואיסוף וזה בתורו הביא להיכרות ראשונית עם שני חיבורים אפוקליפטיים חשובים מספריית קומראן שיד המקרה הביאה להוצאתם הרשמית לאור (בסדרת  DJD ) דווקא בשנה זו. התחבטות בת כמה חודשים בדבר תוכנם והיחסים ביניהם הובילה אותי למסקנה שהאחד, האפוקריפון של ירמיה, נועד לספק הסבר תיאולוגי שונה מזה שמציע ספר דניאל לגזירות אנטיוכוס, והשני, פסידו-משה, מציג את עליית החשמונאים לשלטון מנקודת מבט עויינת (להשוואה מפורטת בין השניים ראו כתב העת תרביץ עב). 
הקורס באוניברסיטה המשודרת זכה להדים חיוביים. חברים ומכרים עדכנו אותי ששמעו את קולי בדרכם לעבודה או בחזרה ממנה. התמזל מזלי ופרופ' ציפי טלשיר המנוחה נמנתה על אותם נוסעים בדרכים; הקורס המשודר הזכיר לה את דבר קיומי שעה שחפשה מועמד\ת מתאים\ה שיסייע לה ליסד ולנהל את תכנית דייכמן לספרות יהודית ונוצרית בתקופה ההלניסטית רומית. הנה כך התגלגלתי לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הספרון שיצא לאור בעקבות הקורס, שנה אחר כך, זכה גם הוא להדים חיוביים ואף התגלגל מקומה שישית בבניין 72 לקומה רביעית בבניין 74, למחלקה לספרות עברית (ראו פרק החמישי בספרו של ניסים קלדרון, ארול אחד. מאיר אריאל. ביוגרפיה).  
ההיכרות עם הספרות האפוקליפטית הקדומה ממשיכה לשרת אותי גם עתה, משסיימתי את התקנת התרגום וכתיבת הפירוש לספר היובלים. הספרות האפוקליפטית היא נקודת הפתיחה בקורס מבוא לברית החדשה ובקורס על תנועת משיחיות. הספרות הזו היא גם חלק חשוב בקורס שכותרתו 'מאי חנוכה' ובו אני והסטודנטים מתגלגלים מספרי מקבים א ו-ב, לספר דניאל ולאפוקריפון של ירמיה ומשם לספרות חז"ל, כדי להעריך נכונה את שהתרחש במאה השנייה לפנה"ס ואת הגלגולים שעבר חג החנוכה מאז טיהור המקדש ב-164 לפנה"ס ועד המאה הרביעית לספירה, המאה שבמהלכה צץ, כנראה, סיפור נס פך השמן. אגב, קורס זה, על הספרות האפוקליפטית הכלולה בו, הוא שהאיץ בי להתעמת עם ספר עב כרס, שבו נטען שגזירות אנטיוכוס לא היו ולא נבראו והמאבק נבע מעול המיסים הכבד ומהפקעת אדמות. את תוצאות העימות אתם מוזמנים לקרוא בחוברת הנוכחית של כתב העת ציון.