החודש המועצה כולה עקבה בדאגה אחר סיפורו של רוני וולר ז"ל שנעדר ימים מביתו עד אשר נמצא ללא רוח חיים לא רחוק משם.

רוני וולר, תושב נופית, נולד באלונים ואת ילדותו בילה בירושלים. בצבא שירת בחיל קשר, לאחר מכן התחתן והביא שלושה בנים: ניב, אלון ועידן. משך שנים עבד כמהנדס מחשבים בטכניון והיה האחראי בצוות שעסק בתקשורת עם לוויינים. הוא אהב את עבודתו וגם אהב ספורט - לשחק ולצפות.

לפני 12 שנים טבע רוני בבריכת נופית ועבר החייאה ממושכת. האירוע פגע בבריאותו ושינה את חייו ואת חיי משפחתו. לאחר הטביעה פעל רוני כדי להשיג את שאיבד. הוא ניסה שוב לנהוג, לרקוד ואפילו לשחות, אבל את רוב הדברים היה לו קשה לשחזר והוא נאלץ לוותר עליהם.

ביום ראשון 12.7.20 נעלם רוני. הוא יצא מביתו לפעילות ספורט שגרתית ולא שב. מאות רבות של מתנדבים מהמועצה ובמיוחד מנופית יצאו לבצע סריקות וחיפושים לצד יחידת הכוננות המועצתית, מחלקת הבטחון, פרשים, גששים, רחפנים, מסוק, כוחות משטרת ישראל, מג"ב, יחידת הכלבנים, איחוד הצלה, יחידת החילוץ ועוד רבים וטובים. החיפושים נוהלו מחפ"ק משותף שהוקם בנופית של משטרת ישראל, בטחון מועצה אזורית זבולון, נציגי נופית ויחידת הכלבנים.

לאחר ימים של חיפושים, ביום חמישי, ה - 16.7.20, הוא נמצא ללא רוח חיים לא רחוק מביתו על ידי הכלבה דנה ומתנדבי יחידת הכלבנים. מתנדבים אלו פעלו בנופית ללא לאות במשך כל שעות היום והלילה, ללא הפסקה ובהתנדבות מלאה.

הלוויתו התקיימה, בהתאם להנחיות תקופת הקורונה, בצמצום.

ניב בנו, הודה בלוויה למחפשים: "מצפת ועד באר שבע, ממזרח ועד למערב, עלו לרגל לנופית חברים שתמכו, חיבקו, הזיעו ונשרטו, הכל כדי לתת לנו גב, להרים אותנו מהקרשים, ולתת לך את האפשרות לקצת נחת". ניב המשיך וספד לאביו: "קיבלתי ממך את הכוחות והמושכות להמשיך הלאה. אתה זה שעיצב את דמותי, פיסל אותה, קידר אותה, זיקק אותה, למה שהיא היום... אני מקווה שהיית גאה בי."

אלון בנו ספד לאביו: "אם יש דבר אחד שאני יודע שישאר איתי זאת האהבה שלך למה שאתה עושה. אני זוכר שתמיד היית הולך לעבודה בכיף ואני בתור ילד קטן, ראיתי את אבא המהנדס וממש רציתי ללכת בדרכך כדי שתהיה גאה בי - חשבתי שהטריק הוא שגם אני אהיה מהנדס ואז אוכל להינות ולהצליח ממש כמוך - אבל מהר מאוד הבנתי שהמתכון שלך לשמחה בחיים - זה לא התואר, הטייטל, או המקצוע - אלא פשוט לאהוב ממש את מה שאתה עושה. ואפילו אחרי התאונה תמיד מצאת סיבה להישאר שמח, חיובי ולהמשיך בשלך למרות כל הקשיים."

סיפורו של רוני וולר, הסתיים בעצב, אך קהילת זבולון יכולה להתגאות בהתגייסותה הכוללת לחיפושים במחווה של ערבות הדדית מרגשת.