הכירו את טוני סאסי, בוגרת קרן אייסף, אשת חינוך ב-24 השנים האחרונות. כיום מנהלת את ביה"ס "אשלים" בחולון. כל שנותיה עבדה טוני עם ילדים ונוער בסיכון בגילאי חטיבה ותיכון ובארבע השנים האחרונות מנהלת בית ספר יסודי.
טוני משתפת: "סיפור חיי האישי משפיע על עבודתי בכל רגע ובכל שעה. גדלתי בשכונת גן ברכה בעיר נתניה, זאת היתה זכות גדולה ללמוד אצל נשות חינוך משמעותיות אשר ליוו אותי לאורך כל שנותיי במערכת החינוך. נשים שראו אותי ודרכי, העניקו לי ביטחון והאירו את החזקות שלי והיו שם עבורי בכל קושי שעלה. נשים אלו גרמו לי לבחור בחינוך ולהוות משענת משמעותית עבור אחרים".
"התפיסה החינוכית שלי והניסיון שצברתי, בהכשרה שלי מסייעים לי היום להוביל את הצוות שלי ואת ביה"ס לתת מענה מותאם למיומנויות של העת הזו ולקדם את המענה בפרט בהיבט לימודי, חברתי, רגשי והתפתחותי של כל באי ביה"ס, צעירים ומבוגרים כאחד.
שהשתתפנו בהכשרה ייחודית של אגף היסודי וג'וינט אשלים, זכינו בהערכה מקדמת הוגנות ובמהלך השנתיים קיבלנו הכשרה יסודית מעמיקה בתחום. בשנים אלו הובלנו בביה"ס את השינוי בכל הנושא של פרקטיקות למידה, הוראה והערכה".
מה סלל את דרכך המקצועית עד תפקידך היום בניהול בית ספר?
"התחלתי את דרכי כמורה ללשון וכמחנכת כיתת אתגר בתיכון שרת בנתניה. זהו ביה"ס שבו למדתי בתיכון בעצמי. העבודה בכיתות אומץ, תלם ועם תלמידים בסיכון הייתה במקביל לעבודתי בפנימיית ילדים ונוער בסיכון "פנימיית טוקאייר" ובמקביל ללימודי התואר הראשון והשני שלי שעשיתי באוניברסיטת ת"א. התואר הראשון בחינוך ולשון והשני במנהל ומנהיגות בחינוך.
מהעבודה בתיכון התחלתי ללמד במכינות קדם אקדמיות ובמכללות להכשרת מורים והובלתי קורסים שונים בידע פדגוגי, אוריינות אקדמית והכנה לבגרות ללשון אקסטרניים. בהמשך הייתה לי זכות להיות מנחה מחוזית באגף א' לילדים ונוער בסיכון במחוז ת"א, אגף שחר ובשנים אלו גם לימדתי בתיכון והדרכתי בערים שונות מנהלים וצוותי חינוך בעבודה משותפת עם רשויות ומשרד. לפני כ- 4 שנים עשיתי שינוי, השתתפתי בקורס אבני ראשה והחלטתי להגשים את החלום שלי: לנהל בית ספר למרות ועל אף כל הקשיים והידיעה שאני לוקחת על עצמי אחריות עצומה.
המעבר לגיל היסודי, נבע מהרצון שלי להשפיע בגיל צעיר יותר על ההישגים הלימודיים צמצום פערים וקידום ההוגנות בחינוך. בעבר נתקלתי בתלמידים שלי שהגיעו ללא יכולת קריאה או כאלו שנשרו במעבר מיסודי לחטיבה או במעבר לתיכון, אז הבנתי כמה חשובה העבודה מהגיל הצעיר בתחומים אלו.
נושא קידום הקריאה והכתיבה הוא בדמי מגיל מאוד צעיר. אני רואה חשיבות גדולה בכך שכל בוגר יסודי יהיה אורייני וידע לקרוא ולכתוב ולא יצבור פערים בנושא. ההפך מאוריינות זה "בורינות" מה שמוביל לביריונות. ילדים שלא מגיעים להישגים בקריאה וכתיבה וצוברים פערים
מוצאים עצמם במעבר מהיסודי לחטיבה נושרים מהמערכת. לכן אהבת הספר היא בין הדברים אשר משפיעים עלי שעה שעה בעבודתי בבית הספר.
האהבה הגדולה שלי היא המשמעות שאני מקבלת בעבודתי היא מתוך האהבה הגדולה של הילדים ומהצוות שלי שצועד איתי ועובד לילות כימים למען קידום הילדים ורווחתם. הקהילה שנותנת אמון ובכוחות משותפים מקדמים את היעדים ואת הצלחות התלמידים".
מהי עמדתך בנושא מאבק המורים והמורות בארץ?
"המאבק מוצדק, אנשי החינוך אינם נחשבים לפרופסיה. דעת הקהל והשכר הם לא בהלימה להכשרה, לניסיון ולחשיבות הנושא. לצערי, הפתרון של שינוי שכר הוא לא הפתרון היחיד ביותר, כי אנשים בוחרים מראש לא להיות אנשי חינוך וגם אלו שכבר סיימו את לימודיהם, לא נכנסים למערכת החינוך לא רק בגלל השכר אלא גם בגלל האופק הקידומי בתחום והשחיקה הגדולה. רק מי שחינוך זורם בעורקיו בוחר להיכנס למערכת הזו והמתמידים הם אלו שהמניע שלהם חזק ומשמעותי".
ספרי על הקשר שלך לקרן אייסף?
את אייסף הכרתי בתום השנה הראשונה שלי באוניברסיטה, רגע לפני שנשרתי מלימודים עקב קושי בתשלומים ללימודים.
בחוברת מלגות נתקלתי בשם אייסף וחקרתי את הנושא, הגשתי מועמדות ומרגע שהתקבלתי הבנתי שאני עוברת מסע של זהות והתחברות לעצמי ולכוחות שלא ידעתי שטמונים בי.
במסגרת חברותי באייסף זכיתי למלגת לימודים ואף לקחת חלק בהובלת תלמידים לבגרות בלשון בהצלחה בבית דני בשכונת התקווה.
ההצלחה שם חיזקה את תחושת המסוגלות שלי כמורה ואף זכיתי לקבל מחשב נייד ראשון, בסוף השנה השלישית שלי בתואר הראשון, אירוע מכונן זה השפיע על חיי. מלבד המלגות והמחשב זכיתי להיות בקבוצת השווים לי, לעבור סדנאות, שיחות, הכשרות, שבתות עיון שחיברו אותי למי שאני ולדרך שלי. היה לי הזכות להיות גם בוועד ארגון הבוגרים ובוועדת הביקורת. אייסף עבורי זו משמעות ומשפחה!
הטיפ שלי לבוגרי ובוגרות אייסף בתחום החינוך, הוא תמיד לציין ובכל מקום את היותכם בוגרי הקרן, זכיתי להכיר בוגרים רבים ואף לראיין. מי שמגיע מאייסף ברורה לי הגישה והדרך שעשה. זאת ועוד לא לשכוח מהיכן הגענו וכיצד עלינו לפקוח עיניים ולראות מי זקוק לנו ואיך, מבוגרים וילדים כאחד. מה המשמעות שלנו בתחום צמצום פערים בדלת אמותינו קרי בכיתה, בביה"ס או בכל מרחב שאנו מובילים בו בחינוך הפורמלי או הבלתי פורמאלי. וכן, לקום כל בוקר בחיוך ולזכור את ה-"לשם מה" שלנו, מה המשמעות שלנו, למה אנחנו עושים זאת, להזכיר לעצמנו ולזכור שיש גם ימים לא פשוטים כמחנכים ותוצרים רואים גם אחרי כמה שנים ולא באותו הרגע. לזכור להיות משמעותיים עבור אחרים! בהצלחה.